וואו, וואו… איזה טיול זה היה! הכל מהכל, פשוט "אחד מהטיולים האלה"…

היום הראשון

את ההתכנסות עשינו בצומת גלילות במתחם הסינמה סיטי. משם יצאנו לכיוון הכרמל. נסיעה מנהלית על כביש החוף עד פורידיס ואז לאליקים, ומשם בכבישי הכרמל היפים והמתפתלים העולים לכיווןן דלית אל-כרמל. עצירה ראשונה לנקודת תצפית מדהימה בין אליקים לדלית אל-כרמל, בצד הדרך מול אוהל ה"פיתה בלבנה" של אבו-חסן. רכיבה זהירה של כק"מ בקושי בשביל יפהפה תוך מטע זיתים עתיק ומרשים החבוי כמעט מהעין… ופתאום כל הנוף נפתח באחת. וואו! פנורמה של כל עמק יזרעל מהגלבוע, דרך עפולה ונצרת בצד השני, ועד המוחרקה ממש בשלוחה הקרובה שממולנו. מרשים ומרחיב את הלב. שם חיכו לנו מונה ונעמן עם פריסה בקטנה של קפה ועוגיות מול הנוף היפה. מוש. נעמן (תושב דלית אל-כרמל) סיפר לנו קצת על הסביבה ונחל רקפת שתחתינו, על השטחים החקלאיים והמטעים, על משפחות שישבו באזור בעבר והתפנו, ובכלל על מעלליו בתור ילד בואדיות הללו של הכרמל.

המשכנו בכביש על רכס הכרמל עד קצת לפני האוניברסיטה. אחת הנקודות היפות בארץ היא כאשר הנוף נפתח גם צפונה על המפרץ, והכביש יורד באופן כזה שהים נראה משני צידי הכרמל – מערב וצפון (מפרץ חיפה). בסוף הירידה הזו יש פניה קטנה ימינה אל כביש מדהים (7212) המתפתל ויורד מהרכס לכיוון נשר. כביש… וואו! יש אולי 2-3 מקטעים בארץ המשתווים לו ברמת הפיתולים והנוף הפנורמי (עליות חמת-גדר אחד מהם, השני מעלה עקרבים).

המשך רכיבה לכיוון צפון דרך הכביש היפה בין ידפת להררית על רכס נטופה שבגליל העליון (7955). תצפיות נוף פנורמי – פעם לכיוון צפון לגליל העליון, ופעם לכיוון דרום על עמק בית נטופה הנדיר ביופיו, ואז ירידה דרך דרך הכפר (עיירה) עראבה אל בקעת סכנין, ולאחר רכיבה קצרה – מתחילים לטפס אל הגליל העליון אל יעדינו השני – בית ג'אן ורכס המירון (864).

בית ג'אן הוא כפר דרוזי היושב גבוה, בקצה הדרומי של גוש המירון. המדרונות ותלילות תוואי השטח, בשילוב עם הבניה הכפרית שסבלה משך שנים רבות מחוסר תכנון (גרמה לכבישים ולתשתיות בכפר להיות קשים, תלולים, ובלתי מסודרים. בחורף/בגשם יש כאן כבישים שפשוט בלתי ניתן לעלותם מרוב השיפוע, וגם לרדת אותם עשוי להיות סכנת נפשות בהיעדר אחיזה ויכולת לבלום. הפיתולים בתוך הכפר קשים, הרחובות צרים לעיתים עד כדי כך שרכב שחונה לא טוב יכול לעצור את כל התנועה, מדרכות זה בכלל "בזבוז" של רוחב כביש… ושילוט יש בקושי, הבולט ביותר הוא שילוט לצימרים שהפכו להיות מקור פרנסה חשוב בשנים האחרונות. חוצים את הכפר במגמת ירידה אל הנחל בתחתית המדרון – הוא נחל כזיב הידוע. מעיינות הכפר הן ממקורותיו של הנחל המוכר. מכאן אנו עולים בחדות על ספק כביש ספק שביל הקער שבין הר בר יוחאי להר הלל, שתיים מתוך 3 הפסגות הגבוהות במירון. רוב השטח מעובד כמטעים הגבוהים של הכפר בית ג'אן. נוף מדהים. אוויר קריר ונעים ונקי, ממש חו"ל. הרבה אנדרטאות של דרוזים שנספו "בעת מילוי תפקידם" הוקמו בסביבות הכפר, ואנחנו הקדשנו ת.ל. לאחת מהן, של מישר "עאדל טאפש" שקיפח חייו באסון אוטובוס האש בשריפה בכרמל. מקום מרשים מכל הבחינות. רציתי להמשיך מנקודה זו רגלית אל ה"הוטה" הגדולה במירון, אבל עיכובים כאלה ואחרים גרמו לנו ללחץ זמנים וויתרנו. ההוטה – מעין חור/בור קארסטי עמוק ומרשים – שווה ביקור. כמה מאות מטרים אחרי ההוטה – עין זבד – באר מים יפהפיה מתחת לעץ רחב ידיים, נקודה מושלמת לקפה. מומלץ.

את הדרך חזרה עשינו על דרך עפר יפהפיה על הרכס המגיעה על קצהו הדרומי של הכפר, הישר אל התחנה הבאה שלנו – ארוחת צהרים במסעדה הנפלאה (ממש) – מסעדת הר הארי וחוות האריות הממוקמת על נוף פסיכי! תודה לאולה ולצוות המסעדה על ה'איכות' שקיבלנו מהם בהכל מהכל. שירות, אירוח, חיוך ורצון טוב… ומעל הכל – אוכל… וווי ווי וי… מומלץ מאוד! ובפסגת הר הארי – אפפפפ איזה נוףףףף ואיזה אוויר…!!!

תוך כדי ארוחת צהריים אנחנו מתחילים להבין ש"משהו קרה"… במאהל. גשם מ-טו-רףף ירד על כל האזור במשך שעה – מבול טילים, שעה שלמה, כמויות של מים משקעים בלתי הגיוניות שהציפו כל דבר באזור, נחל חדש (בנוסף לחצבאני) זורם במחנה, האוהלים מוצפים, הכל רטוב, הכל בוץ, ו… החברה מהאתר קמפינג האחראים אומרים לנו בטלפון "אין סיכוי, אין סיכוי… שנו את התכניות שלכם כי אי אפשר בחיים לישון פה הלילה!"

כאילו – מה??!?!

אוףף… זו היתה השעה הכי קשה בטיול, אוכל וצוחק ונהנה עם החברה במסעדה… אבל בפנים רם מחכה כבר שקרן תגיע למאהל ותתקשר לדווח (איך שהגענו למסעדה שלחתי אותה לטוס לשם ולהשתלט על העניינים).

וכשזה קרה… well, אלה לא היו הבשורות הכי קלות.

היא פחות או יותר חזרה על אותם תיאורים וממצאים ואימתה אותם (בוץ, נחל, הכל רטוב…)

אבל!! ופה הטוויסט – "יהיה בסדר! אנחנו עובדים ונשתלט על זה"… כך היא אמרה. מה, איך??? "עזוב – תדאג לטיול ולאנשים, ואני פה אדאג למאהל עם החברה". וכך היה.

תוך 3 שעות של עבודה מטורפת – היא והחברה שם העמידו מאהל מוש……………לם, פשוט מדהים, אין מילים. ראיתי את הסרטון של מה היה אחרי הגשם – זה נס, לא פחות חחח.

וואו, איזו התקלה מטורפת! משום מקום הופיע בלתי צפוי לגמרי – מבול אימים, במשך כשעה! אבל במקצוע שלנו – התקלות כאלה הן הלחם והחמאה. מצבים שכאלה קורים כך או אחרת כמעט בכל טיול. לפעמים זה 'בקטנה', ולפעמים זה קטסטרופה בלתי צפויה… אבל – חייבים לדעת שדברים לא קורים בדיוק לפי התכנית בהגדרה, ולהיות מוכנים להתמודד עם כל מה שבא. בוף, אם עושים את זה נכון – אלו הדברים שהכי זוכרים, החוויות הגדולות, ההתמודדויות והמכשולים שעוברים, החוויות האמיתיות והאותנטיות שהיקום מזמן לנו.

אז יצאנו מבית ג'אן כל השיירה ברכיבה יפהפיה דרך כבישי הצפון היפה לכיוון קמפינג דג על הדן. מבית ג'אן לחורפיש – משם על 89 מערבה, דרך נחל דישון אל רמות נפתלי וצומת כח (899-886).

הירידה אל עמק החולה אחרי הגשם החזק שירד שם היתה מיוחדת – היתה זו שעת בין-ערביים יפהפיה, השמיים כבר נפתחו והנוף של העמק והאגמון, השדות הצבעוניים המסותתים ורמת הגולן באופק… הכביש היה רטוב והצריך משנה זהירות ונסיעה איטית בסיבובים, אבל הדבר המיוחד ביותר הזכור לי הוא הריח! הגשם הוציא מיער האורנים את ריחותיו הנדירים ביותר. אי אפשר להעביר ריח במילים. זה פשוט ניחוח… משכר חושים.

הגענו ממש על קצה האור. הרבה עיכובים היו לנו בדרך, אבל איזה כיף להגיע למאהל – הכל חיכה לנו יפה כ"כ. מאהל יפהפה ואינטימי על גדת החצבאני, ואווירה נפלאה ומיוחדת. היה ערב באמת מיוחד. האוהלים עמדו נקיים ויבשים, הבוץ עוד היה אבל המים נספגו… אוויר נעים ונקי, מוזיקה מנגנת, אוכל מחכה, בר שתיה מזמין… תחושה של "הגענו ליעדינו בשלום".

התארגנו כל אחד באוהלו, היה שם כל הציוד שרק צריך. מזרנים, שמיכות, כריות, שולחנות, בשירותים-מקלחת חיכו סבונים-שמפויים-מרככים… האוכל (מדהים מדהים של מונה ונעמן מדלית-אל-כרמל) הוגש לכולם, מוזיקה, בירות ויין בשפע…  רשרוש הנחל הזורם, הרבה היכרויות ואנשים, מדורה… ו"מסביב למדורה"… ובאמת – כל מה שהיה אפשר לבקש מהערב הזה, ערב של חברים ומשפחה.

היום השני

יש לנו ארץ יפה כ"כ. גם בסוף הקיץ כשהכל צהוב ושומם וצחיח, שטחי הפרא של דרום רמת הגולן פשוט מפעימים את הלב והמרחבים נכנסים מלוא הנשימה אל הריאות.

התעוררנו לנו לבוקר מהמם ונעים במאהל שלנו. סשן מתיחות מרענן וחשוב ומשחרר וממריץ ומרפה ומרפא.. מאת האחת והיחידה (!!!!!) Gal Avkin המורה ליוגה מס' 1 במזרח התיכון (ושעומדת "בזמנה הפנוי" מאחורי כל הלוגיסטיקה הענפה של ספיריאנס… כבוד.)

אט-אט נפרסה לה ארוחת בוקר מהממת – שוב, מונה ונעמן (שאת פרטיהם תמצאו בסוף הפוסט). האוכל – גן עדן מעשה ידיה, והלוגיסטיקה מעשה ידיו. זוג מקסים אמיתי ואכפתי כ"כ. הכל טרי, בריא, מגוון וטעים ברמות! והקשר איתם זה כמו משפחה. מומלץ בחום לכל אירוע בכל סדר גודל… נתינה מכל הלב ?

הבוקר נמתח לו בכיף וקבענו את שעת היציאה ל 9 וחצי בבוקר. כדי שנוכל להנות גם מהשהות במחנה בשעות האור הקרירות והנעימות, ולהמתח מעלה עם השמש העולה. אווירה מהפנטת. השמש מנצנצת על הנחל והמאהל נצבע בצבעים שאתמול קצת פספסנו כשהגענו ממש עם רדת החשיכה.

אני חייב להגיד את מה שצריך על אתר הקמפינג דג על הדן – המקום הוא גן עדן. נקודה. מרחבים נפלאים של דשא וזולות מוצלות, פסיליטיז מתוחזקים ברמה גבוהה, מיקום מושלם על החצבאני ועצים בוגרים גדולים מרחבים שיוצרים את האווירה הנכונה (מוצלת ואינטימית), ולא פחות חשוב – תקשורת מעולה מולם לכל אורך הדרך… פשוט רק מילים טובות!

יצאנו לדרך ממש בזמן. נסיעה של כחצי שעה לעין קיניה (כולל צילומים בדרך). חנינו אצל נביל ויצאנו לסיור עם שווקאת. איזה בחור מקסים ורהוט, בלענו כל מילה שלו. מעניין, אמיתי, אותנטי, מדבר בגובה העיניים ובעל ידע רב והיכרות שרק לבן המקום יכולה להיות. סיפר על הדרוזים, על העדה והמנהגים, אבל יותר מכך – סיפר על הכפר והתפתחות הכפר, על השילוב בחברה הישראלית, על הקשר עם הרשויות ועל התחושות שלהם כמיעוט (לטוב ולרע)… ועוד. לאחר כשעה של הליכה ושיחה חזרנו לביתו של נביל, שם ערכנו גם עימו היכרות ושיחה. שמענו סיפור מרתק על גלגול נשמות, וגם נפתח דיון מעניין על החברה הדרוזית – הדור הצעיר מול הדור החדש, הזמנים המשתנים והשינויים והתמורות אצלם בתרבות ובכפר… ועוד. איזה חברה ברמה! כיף לפגוש ולדבר. נביל ושווקאת – תודה מכל הלב על האירוח! בלי פוליטיקה – אתם אחים שלי ?

המשך הנסיעה מעין קיניה בהקפה ימנית – דרך נווה אטי"ב ודרך המטעים הגבוהים של מג'דל שמס לכיוון מסעדה, והמשך רכיבה דרומה לאורך הגבול הסורי בכביש המזרחי ביותר במדינתנו עעעעדדדדד "אל-חמה"… מרחבי פרא נדירים של טבע בלתי מופר מאופק לאופק כמותם ניתן למצוא רק בנגב. הרכיבה הזו מכניסה למוד מדיטציוני ולאווירה מיוחדת ומנותקת ביותר. הכביש ישר ברובו, עולה ויורד עם קפלי הקרקע שיוצרים ה"מסילים" של רמת הגולן. שדות המוקשים אמנם נוצרו ביד אדם, אך היופי הוא שהם מונעים מהאדם להכנס, להשתלט, לעבד, לסלול… להפריע לטבע. חיות הבר, הצמחייה הטבעית, מרחבי הטבע – ללא התערבות יד-אדם, ורכיבה זורמת ומדיטטיבית עד האופק. אושר.

ירדנו כמובן בסרפנטינות של אל חמה/חמת גדר. שיירה לא קטנה של אופנועים מתפתלת מלמעלה עד למטה, מחזה נאה ביותר. לצומת צמח הגענו קצת לפני 14:00. מושלם – ארוחת צהריים בקטנה, מילות סיכום ותודה… ופיזור.

סוף.

תודה מיוחדת ?

לגיל מ"טיקה-אירועים מפנקים בטבע" ששדרג לנו את המאהל לרמות אחרות. הבן אדם פשוט אומר רק 'כן' לכל דבר ולכל בקשה, וזרם איתנו על כל השגעונות וההתקלות… ובשעת הצורך פשט שרוולים ועזר לנו להרים מחדש את המחנה המוצף. תותח ? תודה.

למונה ונעמן – על הליווי הקולינרי, החברי, המשפחתי, הנותן באהבה ודואג ועוטף… תיבלתם את הטיול הזה (שאגב, כותרתו – הדרוזים בגליל) בריחות וטעמים, ובכלל בנוכחותכם המיוחדת. נפגש בקרוב אינשאללה.

מסלול הטיול המלא

יום 1 – https://goo.gl/maps/DDFZctRRAfq

יום 2 – https://goo.gl/maps/BZrUCUn9Tvk

רשימת "המומלצים"

טיקה אירועים מפנקים בטבע – https://www.tikabateva.co.il

מונה – אוכל דרוזי מדהיםםם ואותנטי – 054-5450490

נביל – אירוח והדרכה בעין קיניה – 050-5391141

קמפינג דג על הדן – http://www.dagaldan.co.il/camping/

מסעדת הר הארי המעולה בבית-ג'אן- http://harhari.rest.co.il

גל אבקין אלופת היוגה בצפון – https://www.facebook.com/galyoga/

נתראה בטיול הבא. רק טוב.