כשטסתי לקנדה בפעם הראשונה, להכין את המסלול של הרוקיז הקנדיים, ידעתי שאני הולך לקראת 'משהו גדול'. ידעתי שהנופים והטבע שם זה משהו יחיד ומיוחד, והגעתי עם ציפיות גבוהות ממילא… ויותר מזה – אפילו ידעתי בתוך תוכי שאני לא אתאכזב!

ועדיין… קנדה והמסלול להרי הרוקיז הצליח באמת להמם אותי! אני, שטיילתי באמת ביעדים כ"כ רבים ע"ג הגלובוס… הרגשתי את פעימות הלב השונות, המשתאות.

על הנופים באמת אין מה לדבר ולהוסיף! נאמר כבר הכל (ובכל כתבה אפשרית). כל מה שייכתב יחוויר לעומת המציאות והחוויה של לרכב בתוך הנוף הזה. גלויות גלויות גלויות… לאורך כל הדרך, ובאזורי השיא (שם אנחנו שוהים 4 לילות בטיול) – מקומות שקשה לעין ולנפש לשבוע. צריך זמן כדי לעכל ולהפנים את המראות.

אבל עיקר ההשתאות היה ממשהו אחר ושונה שלא הבנתי עד היום ה 3 או ה 4 למסע, ונסב סביב תחושת הגודל והמרחבים.

פתאום קיבלתי פרופורציה והבנתי שדווקא ההתכוננות ל'משהו גדול' היתה מאוד במקומה, אלא שהיה צריך לעבד אותה במשמעותה הנכונה. לא הנופים היו אלה שעשו את ה'אימפקט' הגדול ביותר בי, כי אם תחושת העוצמה של הטבע מחד, והפרופורציה שלי כאדם אל מולו מאידך. עד כמה רחבת ידיים וגדולה ומאסיבית המדינה הזו, שהיא מעל חצי יבשת, ועד כמה חלק זה של העולם פשוט שומם ומלא בטבע עוצמתי מקצה האופק לקצה, ביערות עד ונהרות גדולים, בהרים אדירים ומדבריות, בקרחונים ובאגמים בלי סוף… חיות הבר הגדולות, שרפות היער העצומות, השלג והקור הקיצוניים בחורף… והמרחקים האדירים והניתוק הרב בין נקודות הישוב השונות (אפילו לאורך נתיבים ראשיים! ולחשוב מה היה בתקופת בה אנשים התניידו ע"ג סוסים…).

הרגשתי באופן שלא הרגשתי מימי בעבר – עד כמה האדם הוא קטן והטבע עצום ורב.

ההיפך הגמור, אגב, למציאות בקופסת השימורים הקטנה והרותחת שאנחנו חיים בה, שבה יש משמעות לכל מטר וסיפור מאחורי כל אבן, ורבים על כל חלקה שוממה.

ואם כבר מזכירים, אז צריך גם לספר את הסיפור המדהים של החלוצים! של מגלי העולמות בתקופת גילוי אמריקה הצפונית ומסעות והרפתקאות המתיישבים הראשונים שחדרו לאזורים אלו בקצוות העולם הנידחים, בחיפוש אחר משאבים ואפשרויות חדשות. ג'ורג' וונקובר, סיימון פרייזר, ג'יימס קוק, אלו רק חלק מ"השמות הגדולים" של פורצי הדרך וההתיישבות בקנדה. בינות לשבטים מקומיים, אינדיאנים, במעלה נהרות לשוט, לפלס נתיבים, ולמפות שטחים. הגולד-ראש ("הבהלה לזהב") הביאה איתה באמצע המאה ה 19 זרמי מהגרים מכל תבל שבאו לעבוד במכרות הרבים שנתגלו, והם אלה שהקימו וישבו את המקומות שהיום הן עיירות הנופש והתיירות של קנדה.

גם האינדיאנים הילידים של קנדה זה סיפור מעניין בפני עצמו. היום מנסים בקנדה לשמר כל זכר של התרבות המקומית. בכל זאת ועם כל הרצון הטוב (ויש רצון טוב בקנדה!), רוב האוכלוסיות הללו חיות במעמד סוציו-אקונומי נמוך ב"שמורות", על כל המשתמע מכך.

אם כבר מדברים על 'רצון טוב' – אז אחד הרשמים העמוקים שלי מקנדה – זה מהקנדיים עצמם! מדובר בעם מיוחד באמת – אנשים טובים ומחפשי טוב, המאמינים בטוב (מוזר, נכון?! אז יש כאלה. הם אמיתיים ואותנטיים). אנשים נעימים, אמיתיים וכנים, ללא פוזות ומניירות, חייכנים, אדיבים, שלווים… כאלה שאומרים בוקר טוב אפילו ברחובות וונקובר הסואנת.

אבל מצד שני, ושלא תטעו לגביהם – הם קשוחים. קשוחים מאוד! לא מפונקים בכלל. כך התרשמתי. חוואים, אנשי אדמה, גדולים וחזקים, ועם טנדר גדול (מאוד). זה 'קטע' בקנדה, מעין תנאי סף. אם אתה שואף להיחשב קנדי מן המניין – אתה חייב להחזיק טנדר גדול או רכב עבודה דומה. הענקיים האלה! חח. לא טנדר – לא קיים! וגם צי של רכבי גרוטאות בבק-יארד…

אבל מה הפלא?! אם אתה נוסע בכביש עם פרייבט – אתה מרגיש בליליפוט. כל הכבישים שם – זה בגדול. הכל נועד למשאיות ענק, טנדרים עם נגררים וסירות וכלי עבודה מאסיביים ומה לא. רוחב הכביש, הסיבובים, הזרימה, השיפועים, השילוט והקצב… הכל נועד לכלים גדולים, לנוחות מירבית בזרימה במהירות נכונה. כמה שפחות להחליף הילוכים. מסמנים לך באיזו מהירות תצטרך לנסוע קילומטר לפני שאשכרה יופיע השלט המורה עליה. תתכונן – עוד קילומטר תצטרך להאיט מ 90 ל 70 קמ"ש… נשמע מגוחך קצת, אבל… אם תיסע במהירות המומלצת – מובטחת לך זרימה מאוווודדד מיוחדת ונינוחה. משהו שדומה קצת לרכבת. תחושה מיוחדת ומטריפה! אי-אפשר להסביר… הכל זז מחוץ לחלון באופן אחיד, נעים, שליו… כמו הקנדיים עצמם.

אבל… יש גם כמה כבישים שמצאנו בשבילכם כמובן, פנינות דרך נדירות. לא על הנתיבים המקובלים כמובן, בחלקים פחות מתויירים, שם מצאנו כמה 'לגים' מהטובים לרכיבה שניתן להעלות על הדעת. בכל פרמטר אפשרי!

תכנון הטיול שבנינו לקח בחשבון כמובן את המרחקים (הגדולים!), את הזמן שצריך באתרים השונים בהם נבקר ונעצור, ועצירות מתודיות לקפה ותמונות נוף….

בדקנו והתאמנו את הזמן והמרחב כדי להגיע לניצול אופטימאלי שיאפשר לנו להספיק כמה שיותר מחד, ושיאפשר לנו לעשות זאת בקצב הנכון מבלי להיות מותשים מרכיבות ולו"ז מוגזם. רמת בתי המלון נבחרה כמובן בקפידה הן ע"מ לספק את התנאים הנכונים למסע כזה (והמדובר בהחלט על בתי מלון ברמה גבוהה!), אך גם ע"מ ליצור את החוויה והאווירה הנכונה והמיוחדת במקומות מסויימים.

בחרנו והתאמנו את האתרים בהם נבקר – חלקם אתרי התיירות ש"חייבים" לאורך הדרך, ואחרים – בחירות מיוחדות שלנו שהכנסנו והטעמנו כדי ליצור עניין רב תחומי בקנדה ובאזור הטיול שלנו. טבע, מורשת, היסטוריה, נופים, אמנות, וייב מקומי ועוד… כל אלה יתבלו את ימינו ולילותינו במהלך הטיול.