אומנות הטיול על אופנועים
ספיריאנס נוסדה ע" סער ספיר ב 2009, ומאז צמחה וגדלה וקבעה את מקומה במשפחת הרוכבים-המטיילים (בעולם), עם מעל ל 20 יעדים מסביב לכדור – מהמזרח הרחוק ואסיה, דרך אירופה ואפריקה, עד לאפריקה ואמריקה.

חדשות
עקבו אחרינו
GO UP

יומן מסע מרוקו – דורון קדמיאל

היום הראשון

החבורה הקטנה התקבצה לאיטה, לאחר טיסת לילה מישראל, בשעת בוקר מאוד מוקדמת בשדה התעופה בפריז. שום דבר לא רמז אף במעט על החוויה המשותפת האדירה שציפתה לכולנו בשבועיים הקרובים. היכרות חטופה ותזכורת לשמות (נפגשתי עם רוב המשתתפים רק פעם אחת לזמן קצר לפני כן במפגש התדרוך כשבועיים לפני הטיול), עליה למטוס לקזבלנקה ולאחר כ 3 שעות נחתנו בנוף צחיח למחצה, שדה התעופה מוחמד החמישי בקזבלנקה, מרוקו. כמעט מיד ניתן להבחין בהתנהלות אחרת מזו המערבית אליה אנחנו מורגלים, ריחות וצלילים אחרים. תמונות המלך ניבטות מכל קיר, שוטרים צנועים ומנומסים, גינוני חיבוק ונשיקות בין כל 2 אנשים שנפגשים גם להסדרת מסמך או לזוטות אחרות.

תהליך קצר מול שוטרי המכס, חותמות ויצאנו כולנו אל אולם שדה התעופה. נור א-דין, איש נמוך קומה, נמרץ וחייכן כבר חיכה לנו מעבר לדלתות, העמסה מהירה של המזוודות על מיניבוס ממוזג אוויר ויצאנו לדרך בת 250 ק"מ לכיוון מרקש תוך שאנו הולכים ומעמיקים לנוף המתחלף מאקלים ים תיכוני לנוף מדברי שטוח עד לאופק.

ניסיון לתת לקבוצה מעט רקע על מרוקו וכמה הסברים על המצפה לנו בימים הקרובים נתקל בהקשבה חלקית ועיניים המנסות להשאר פקוחות לאור העייפות של לילה ארוך של טיסות מישראל.  עצירה קצרה להתרעננות באחד מפונדקי הדרכים על הכביש המהיר מקזבלנקה למרקש, תחנת דלק משולבת במסעדות במתחם אחד, מאוד מודרני, ביחס למה שמחכה לנו בשבועיים הקרובים. עוד כשעה נסיעה ואנו בפרברי מרקש, ה'עיר האדומה', על שם האבן בעלת הגוון האדום, האבן המקומית ממנה בנוי בעיקר החלק העתיק, המדינה, של מרקש.

פרקנו מהרכב במעבה המלאח, הרובע היהודי העתיק והעיר התוססת בדרך כלל בטרוף נראתה שונה לחלוטין. ריח חריף של בשר שרוף עלה באפינו, החנויות עם תריסים מוגפים, מעט אנשים ברחוב, פנינו אל תוך הסימטאות עמוסים במזוודותינו ואז נגלה לעיננו מחזה הזוי, כמו נלקח מסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק. ראשי כבשים בוערים במדורות קטנות לאורך הרחוב וסביבן נערים צעירים וילדים וכמה מבוגרים. הגענו למרקש בעיצומו של "חג הקורבן" והמחזה שנגלה לעיננו היה בהחלט נדיר ומיוחד, גם אם לא ריחני במיוחד.

היופי של "ריאד אזולאי" היה בניגוד מדהים למהומה הלא ריחנית בסימטאות. התארגנות קצרה ויצאנו לעבר ה"ג'מע אל פנאא", המגנט התרבותי והקולינרי של מרקש. למרות החג מצאנו כמה מקומות פתוחים ולאחר סעודה קלה יצאנו לטיול רגלי קצר ולעת ערב מצאנו מסעדה נפלאה על גג אחד המלונות ובה תבשילי הטאג'ין היו חגיגה של טעמים.

לעבר האטלס הגבוה

ארוחת בוקר מרוקאית טיפוסית של מופלטות מתוקות ותה טעים פתחה את היום השני. שמנו פעמינו לעבר הסוכנות ממנה אספנו את האופנועים.

רדה החביב המתין לנו במקום עם שורת אופנועי BMW מצוחצחים ועם חיוך גדול. 2 מכונאים התלוו אלינו, ומדריך מקומי, מרוקאי, ברכב הליווי. ציוות מהיר של איש לאופנועו ויצאנו במעט בהיסוס בטור צמוד למדי מתוך מרקש לכיוון מזרח. עצרתי בפאתי העיר ונוכחתי לשמחתי כי כולם נמצאים ונפתלי עם האפוד הזוהר בסוף הטור מסמן לי "סע, הכל בסדר". ברגע זה ידעתי כי נמצאת איתי חבורה מצוינת של אופנוענים ואפשר לרכב איתה בכל מקום, מזג אוויר או תנאי דרך. פנינו מועדות לעבר הרי האטלס, כבר ביום הראשון, ללא שהיות או קטעי דרך ארוכים מדיו אנחנו בפתחן של שכיות החמדה של מרוקו. לאחר כשעה רכיבה ירדנו מדרך המלך לכביש צדדי ומייד פתחנו בסדרה אין סופית של פניות מתפתלות במעלות ומורדות של אחד מרכסי האטלס הגבוה, דרך שהוציאה קריאות התלהבות מהחבר'ה ועצירות רבות לצילום של הנוף המדהים שנשקף אלינו משני צידי הדרך. ביננו רוכבת אחת, עמית, הרוכבת לצד בן זוגה, רוכבת נפלא ומעבירה את משקל האופנוע מימין לשמאל עם הפניות, במיומנות מעוררת התפעלות.

לאחר כשעתייים חזרנו אל דרך המלך ושם מדי פעם שעה שעברנו בתוככי הכפרים הבנויים מהאבן האדומה קפצו לכביש דמויות עטויות מסכות מצחיקות בריקודים, חלק מאווירת חג הקורבן. עוד מחזה נדיר של פעם בשנה, כנראה.

בתוך זמן קצר התחלנו בטיפוס נופי נפלא לעבר מעבר הטישקה, מעל 2,000 מ' גובהו ומזג האוויר התקרר בהתאם. מראות נשגבים מכל עבר. גלישה קצרה מעבר ל'פס' הובליה אותנו לעבר הכפר טילואט בו סעדנו צהריים דשנה על בסיס של פיתות טריות, סלט ירקות וחביתות מרוקאיות. משקינחנו, מי בתה ומי בקפה, התחלנו לרכב לאורה של השמש ממערב, בתוך קניון מדהים ביופיו לכיוון דרום. מימין אפיק הזרימה עם כפרי קסבות אדמדמים המנוקדים במטעי דקל, חלקות ירק ובוסתנים, כך עד לקסבה המפורסמת, יפת הנוף – עיט בן האדו. חצינו ברגל מעל גשר את הנהר הגועש סיירנו בקסבה ובתוך בתיה המקוריים, מעניין ומסקרן. הובלתי את הקבוצה לעבר לינת הערב, מתנהלים בטור מסודר בתוך סימטאות לא מרשימות ואז לפתע נגלה לעיננו הריאד בו נבלה את הלילה. לכמה מהרוכבים 'נפלה הלסת' מרוב ההפתעה למראה המלון הנפלא אליו הגענו. איזה יום 'פצצה' של פתיחת טיול.

שטיחים ברבריים ומרבדי דקלים

בוקר קריר קיבל את פנינו כאשר יצאנו לעבר טזנאחת, עיר מדרום לנו הידועה בתעשיית השטיחים הברבריים. שעה רכיבה על כביש משובח, רווי פניות, כמו נולד לאופנוענות במיטבה. נתתי לחבר'ה חופש לרכב איש כדרכו וכאשר נפגשנו בכניסה לעיירה לאחר שעה, חיוכי ההנאה היו ניכרים על פני כולם. נכנסנו לאחת מחנויות השטיחים המפורסמות של העיר ואיש חביב למדי, ברברי, עם פנים מיוחדות, לבוש בגלבייה לבנה אופיינית הציג לנו במיומנות אופיינית ל'שטיחאים' את מיטב מרכולתו. משא ומתן זריז הוביל כמה מאתנו לרכש של שטיחים יפים. מה שהכריע את המו"מ הכספי לטובת הקונים בסופו של דבר היה בקבוק של "מחיא" (ערק ישראלי, כך בפי המקומיים שזוכרים לטוב את המשקה מהימים של יהדות מרוקו). איברהים חיבק את בקבוק המחיא ואנחנו את השטיחים המגולגלים  וכך כולם היו מרוצים 'עד לתיקרה'.

רכיבה זריזה למדי בנוף מעט צחיח עם כמה 'פסים' יפים הובילו אותנו לעבר העיר אגדז השוכנת על שפת נהר הדרעע, הארוך בנהרות מרוקו. עצרנו בקסבה יפהפיה ונטושה בכפר טמנוגאלת, וערכנו ביקור מודרך מרתק בתוככי הקסבה, שהיתה פעם מעוז מפלא ומהודר של אחד משליטי האזור על דרך המסחר, וקינחנו את הביקור בארוחת צהריים טעימה במרפסת של מסעדה המשקיפה על עמק הדרעע המכוסה במטעי תמרים עד מעבר לאופק. שבעים ומרוצים יצאנו אל עבר הנהר עצמו לרכיבה מיוחדת של כמה ק"מ לאורכו, בינות למטעים ולדקלים, ומשם ערכנו גיחה נפלאה של 20 ק"מ בכביש רב פניות לעבר פס מרהיב המשקיף על עמק הדרעא מצד אחד ועל המדרון הדרומי של האטלס הגבוה מהצד השני. גלישה חזרה לאגדז הובילה אותנו בשעת אחה"צ מוקדמת לשכשוך בבריכת השחיה של מלון הלילה באגדז.

"אצלנו בכפר טודרה"

בוקר רכיבה בנוף מעט מדברי הובילה אותנו בכביש טוב אך מרובה במעברי מים לאחר הגשמים של היומיים האחרונים לעבר העיירה אלניף בה פגשנו את המומחה מס' 1 למאובנים, מוחמד, שפרש לפנינו באופן מאלף את ההתפתחות של המאובנים והטרילובייטים על פני עידנים גיאולגיים במשך מאות אלפי שנים. המשכנו צפונה לעבר קניון הטודרה הנפלא, קניון צר שבתחתיתו זורם נחל איתן, מים חיים לנאת המדבר הפוריה,  ומצידיו קירות סלע אדמדם של מאות מטרים זקורים. מראה מרהיב עין. לאחר עוד כמה עשרות ק"מ בתוך עמק צר ויפה נוף המרוצף בכפרים אדמדמים ומטעי דקל, צילומים, רכישה של כאפיות מרוקאיות כחולות אופייניות לאורך הדרך ולאחר ארוחת צהריים משביעה הגענו לאחת משכיות החמדה של האזור, פיתולי המעלה של קניון הדאדס. חגגנו את הטיפוס של אחר צהריים מאוחר וקריר בתה מהביל מעל לנוף הנפלא. את היום סיימנו "אצל פייר", מקום קסום בעומק הקניון. לאחר ארוחת ערב שאין כדוגמתה, כאשר רחש זרימת המים בקניון למטה, נפלנו לשינה מפנקת.

לעבר הסהרה

עם בוקר פנינו מזרחה לעבר הסהרה. לאחר רכיבה של כשעתיים הגענו למוזיאון מיוחד על הדרך שנראה כמו שום דבר בשום מקום. שם ארח אותנו באופן יוצא דופן איש מיוחד שהקים במו ידיו מוזיאון לתרבות מרוקו ותרבות הברברים עם פינה מיוחדת המוקדשת ליהודי מרוקו, ביקור מאלף.

עם ההתקדמות מזרחה לעבר הסהרה התקדרו השמיים וגשם כבד החל לרדת תוך שהוא יוצר מעברי מים עמוקים למדי אך החבר'ה צלחו את כולם בשלום. עברנו את ריסאני, מקום הולדתו של הבבא סאלי, אחת הערים השוכנות על סף הסהרה ונכנסנו סמוך למרזוגה אל תוך המדבר בדרך עפר רטובה למדי לאורך של כ 12 ק"מ כך עד למלון הלילה הנמצא ממש בתוך הדיונות של הסהרה. למרות הקושי והגשם הגיעו כולם בשלום ועם חיוך רחב על הפנים.

לאחר כחצי שעה קראתי לכולם החוצה עם קסדות ושם בדיונות חיכה לנו טור של טרקטורונים, קשה היה לחבר'ה להסתיר חיוכי ההפתעה על פניהם. שעה וחצי מטורפת של דהירה בדיונות הרטובות מגשם השלימה את היום המשוגע הזה של גשם בלב מדבר באופן שלא ניתן בכלל היה לשער. ארוחת ערב חמה וטעימה עזרה לכולנו לאזן את חום הגוף ולהחזיר השלווה לנפש, לאחר יום מפתיע בתעתועי מזג האוויר.

 

מהמדבר אל ארזי הלבנון

התעוררנו לבוקר שימשי שחשף בפנינו את הרי החול והנוף המטריף של הסהרה, למרות שרצינו להשאר במקום הקסום הזה עוד ועוד עלינו על האופנועים שלא איכזבו אתמול והתחלנו בנסיעה צפונה. לאחר רכיבה של כשעתיים עצרנו לקפה מעל העמק מרוצף הדקלים של נהר הזיז. מראה נפלא. המשך הרכיבה לאורך הקניון של נהר הזיז, גם הוא שוצף מים לאחר גשמי הימים האחרונים, היה חוויתי ומהנה. הנוף משני העברים יפה במיוחד והרכיבה במקביל לפיתולי הנהר היתה נפלאה. ארוחת צהריים בשרית וטעימה על טהרת צלעות כבש הפרידה בין החלק היבש, עד כה, של היום לאח"צ גשום תוך שאנו מטפסים לשיאי רכס הריף, לעבר האזור של אתרי הסקי ו'ארזי הלבנון' של מרוקו. סיימנו את היום שוב ברכיבה רטובה וגשומה בעיר אזרו במלון מפנק מהמעלה הראשנה.

  

הרי הריף

רכיבה בנופים ירוקים ומיוערים הובילה אותנו דרך העיר מקנס, לעבר עתיקות העיר הרומית ווליביליס עם המיבנים המיוחדים שבה ובראשם "שער הניצחון" המרשים. עוד טיפוס קטן צפונה והגענו לאתר הקבר של הצדיק עמרם בן דיוואן המוקף בחומה ונשמר על ידי משמר מטעמו של המלך, בסמוך לעיר וואזאן.

רכיבת אח"צ נעימה הובילה אותנו לעבר העיר הכחולה – שפשאוואן (שוואן בלשון המקומית). הנוף של בתי העיר עצר את כולנו במקום גבוה לתצפית משתאה על ה'כחול' מרהיב העין של המדינה. עצרנו בפתח מלון הלילה שלנו ומיד יצאנו למבוך הסמטאות המזמין של העיר העתיקה על שלל החנויות התבלינים והביגוד שבו ויותר מכל המראה הכחול של הבתים והסמטאות שסחט מכולנו קריאות התפעלות, גם ממני שביקרתי כאן בעבר מספר פעמים. אי אפשר לשבוע מן המראות של העיר וסמטאותיה הכחולות, גם כאשר יורד הערב.

לאחר כשבוע עמוס בק"מ וחוויות בילינו יום חופשי באווירה רגועה. אך בכל זאת הזמנתי את החבר'ה לסיור של שחרית בסמטאות לפני שהן מתעוררות לעמל היום. מראה המדינה לפני שמתחיל היום ונפתחות החנויות הינו מיוחד מאוד שכן יותר מכל בולט הצבע הכחול שמכה בך מכל עבר. סיימנו את טיול השחרית עם קפה בחלב בכיכר המרכזית של המדינה כאשר אנו צופים בילדים ההולכים לבית הספר לבושים בתלבושת האחידה שלהם, אוחזים, אח ביד אחותו.

לאחר ארוחת הבוקר הזמנתי רוכבים לצאת איתי לעבר שמורת אקשור יפת הנוף. ערוץ נהר סואן החורץ לו נתיב צר ועמוק בין הרי הריף לעבר הים התיכון. טיילנו לאורך הנהר ועצרנו לארוחת צהריים בלתי נשכחת של טאג'ין נפלא שהוכן על גבי גזרי עץ ריחניים מהיער המקומי ושיחה ארוכה למדי של החיים בישראל. שבנו ל'שוואן' ופגשנו את אלו שהעדיפו לנוח על יד בריכת השחיה היפיפייה של המלון בקריאה ובמנוחה.

מהים התיכון לעבר פז, אחת מעתיקות העולם

בוקר שמשי ליווה אותנו בירידה מהרי הריף לעבר חוף הים התיכון. עם ההגעה לכביש החוף שחררתי את החבר'ה ל'רכיבה חופשית' של כ 80 ק"מ מרהיבי עין ודרך, חלומו של כל אופנוען, כביש אספלט משובח המתפתל לאורך קו החוף, עולה ויורד ומטפס לעשרות נקודות תצפית לאורך הים הכחול. אופנוע אחד סרב להניע אך פעולה מהירה של עבדול, המכונאי שליווה אותנו וצוותו המיומן להחלפת מצבר אפשרה המשך כמעט מידי לרוכב עם האופנוע הסרבן. נפגשנו כולנו בעיירת הדייגים ג'בהא לדגים נפלאים 'על האש' על חוף הים רגע לפני שטיפסנו חזרה לעבר הרי הריף. דרך רצופת חורשות בנוף חצי הררי ויפה, חלקה נמצא בסלילה מתקדמת, הובילה אותנו דרך חורשות ארזים עבותות תוך חציית האזור של גידולי ה'כיף' (הקנביס) לעבר העיר בת אלפי השנים פז. נכנסנו לעיר לקראת ערב ועצרנו לתצפית של אור אחרון על המדינה רבת המסתורין של פז. במסעדה עשירת תפריטים אכלנו ארוחת ערב דשנה מאוד ואז נכנסנו בהליכה לא ארוכה אל סבך הסמטאות של המדינה, סבך שרק מדריך או ילד מקומי יכול לסייע לך להגיע למחוז חפצך. הגענו לדלת עץ כבדה וכאשר זו נפתחה התגלה לנו המראה המדהים של הריאד המלכותי היפהפה בו לנו. פנינה אמיתית בלב העיר העתיקה. יום ארוך עם סיום מדהים.

עם בוקר התייצב אצלנו מוחמד המדריך המקומי אשר הוליך אותנו בתוך סבך הסמטאות אל מכמני העיר פז, מפעל צביעת העורות, מדרסות נפלאות, חנויות תבלין ושטיחים, אריגה וכלי מתכת, מכל טוב של שוק בן אלפי שנים. השלמנו את הסיור בפז בתצפית על העיר מצפון מגבעה הנישאת מעל לבית העלמין עתיק היומין, בביקור במלאח הצמוד לארמון המלך. כמובן שקינחנו בארוחה טעימה להפליא במסעדה מקומית טעימה למדי ב'פז החדשה' והדרמנו דרך עיר הקיט והסקי המפתיעה באווירה והסגנון האירופאי שלה, איפרן. עוד קטע דרך לא ארוך דרך חורשת ארזים יפה והגענו ליער הקופים והמזל היה לצדנו כאשר פגשנו אותם לאורך הדרך, את קופי המקאו.

חזרה למרקש וסיום בקזבלנקה

מפז, במשך יומיים של רכיבה השלמנו את הדרך חזרה למרקש דרך בני מלל, כמה פסים יפים נוספים בדרכים צדדיות לעבר הסכר של בין אל ווידאן ומשם למפלי אוזוד, הגבוהים ביתור במרוקו. מפתיע כמה מים ניתן למצוא בארץ הצחיחה למחצה ובחלקים אף מדברית לגמרי. בדרך נשקף הרכס של האטלס הגבוה שהיה לבן כולו משלג של הימים האחרונים. כניסה חלקה למרקש לסוכנות של רדה החייכן שחיכה לנו בשמחה רבה. נפרדנו ממנו בחיבוק גדול והמשכנו במיניבוס לעבר קזבלנקה, עיר מודרנית, כמעט מערבית לגמרי אף שמזכירה מאוד את תל אביב של שנות ה 50 בחלקים ממנה. לאחר שהתמקמנו במלון מפואר למדי ברובע העסקים של העיר ירדנו לארוחת סיכום במסעדה מודרנית וטעימה. יום המחרת הוקדש לסיור בעיר, מסגד חסן השני, השלישי בגודלו בעולם לחופו של האוקיינוס האטלנטי, השוק המקומי ועוד אך הרצון לחזור הביתה, היה החזק מכל. לאחר כשבועיים חוויתיים ועמוסים בנופים, מראות, צבעים וריחות. נפרדנו בחיבוק גדול מנור א-דין שליווה אותנו בנאמנות רבה מרגע שנחתנו עד לרגע הטיסה הביתה ודאג לכל מחסורנו בהתמדה ללא לאות.

סיימנו 13 יום של טיול נפלא לאורכה ורוחבה של המדינה המדהימה – מרוקו.

WhatsApp chat
Powered By junami.co.il