בדרך לארוחת הערב אנחנו צועדים בשדרה המרכזית של לוטרה-אדיפסוס, עיירת נופש בצפון האי היוונה אביה. באופן מוזר דווקא אי גדול זה המשופע בכל טוב וקרוב כ"כ לאתונה – דווקא הוא נזנח ונשכח ע"י התיירים מחו"ל. כמעט כל התיירות לאי היא תיירות מקומית יוונית, דלה ולא מפותחת באופיה. מלונות ו"אטרקציות" מתוך שנות ה 70 או ה 80 אצלנו. אדיפסוס היא עיירה שהתפרסמה בזכות המעיינות החמים שבה. ניתן לקחת מעבורת כשעה וחצי צפונית לאתונה ולהגיע ישר אליה. יחסית לשאר האי שרכבנו דרכו היום – היא נחשבת מפותחת ותיירותית

ואכן – יש כמה מסעדות וטברנות, גלידריות, בתי קפה… ואפילו כמה חנויות מזכרות, צעצועים, וכיוצ"ב. בודדות. האמת די עגום, אך גם שקט ובלתי מתחנף, ואמיתי.

בפעם הראשונה שהגעתי לאדיפסוס עם נועם אשתי שאלנו כמה מקומיים איפה הכי כדאי לאכול א.ערב. מנהג שכזה, לפעמים trip-advisor עובד טוב יותר, אבל במקומות שכאלה… בהרבה מקרים זה הוכיח את עצמו – המקומיים יודעים. כשאתה שומע מכמה וכמה מקומיים לא קשורים את אותה תשובה ללא היסוס – אתה כבר מבין שיש פה פוטנציאל למשהו מיוחד. ככה הכרתי את דינה.

יצאנו באיחור מה, 8 וחצי או קרוב ל 9… הרחובות היו שוממים. הצלחנו לשאול מקומי שראינו איך מגיעים לדינה – "תמשיכו פה ישר עוד קצת ואז מצד ימין". אז המשכנו ומסתכל כל הזמן לימין כדי למצוא את המסעדה המדוברת… אבל אין זכר. כל מה שאני רואה זה פיצריות ועוד איזה 2 טברנות שאינן קשורות. חוזר… קדימה, אחורה, קדימה… בסוף התקשרתי אליה כשחשבתי שאני אמור להיות במקום, אבל כלום לא נראה כמו "המסעדה הכי טובה בעיירה". ואז אנחנו רואים אותה יוצאת מבניין ברחוב, הכל חשוך… תאורה דלה ביותר על פרגולה מחוץ למה שנראה כמו מאפיה או מעדניה סגורה. שלט אין. שולחן קטן וכמה כסאות בחוץ, לא מאורגנים לאף אורח שאולי יבוא, לא מזמין. בקושי נראה כמו מסעדה… ודינה עומדת שם עם הסינר פסים שלה וחיוך חם… שמחה כ"כ שהגענו לבסוף, יוצאת אלינו קורנת ומנופפת בידיה קדימה כרמז המודיע שגם חיבוק עומד להגיע.

דינה זה משהו מיוחד. מהשניה הראשונה הבחנתי בניצוץ הזה. משהו בחיוך המלא העוטף והחם, האימהי, היא מאמא יווניה כזו. גדולת מימדים, כמעט תמיד עם סינר פסים, מבוישת, מחייכת, עיניה בורקות. היא מתכופפת כשהיא מדברת כאילו בצניעות וענווה, מקטינה עצמה, מבקשת בתנועה לדעת שהכל בסדר ואם לא – היא כאן לשירותך, תמיד. מה תרצה? מה חסר? הכל בסדר? טעים לכם? רק תביט אליה בלי כוונה ומיד יתקמט לה המצח, ועיניה יסגרו קצת במעין דאגה – קרה משהו? מה חסר לך? האם משהו אינו כשורה?

הי הכניסה אותנו פנימה ועשתה לנו סיור במסעדה. אפשר לסדר שולחן בחוץ אם מזג-האוויר טוב, או אולי בפנים אם לא, פה הדלפק, יש מקרר שתיה, היא יכולה לשים קצת מוזיקה במערכת… ואז ירדנו למטבח. מימי לא ראיתי כזה מטבח מסודר ומתוקתק, ונקי ומצוחצח. היא פותחת את המקרר – ירקות טריים ויפים, קצת בשרים, רטבים… ופה בצד יש לה בריכה קטנה בה היא שומרת את הדגים. טריים כמובן. הכל מצוחצח כחדש. סירים נקיים במערום, הכל בארונות סגור ומסודר, המשטחים מבריקים ונוצצים ואין כלים זרוקים – לא מלוכלכים ולא נקיים. וואו… אבל הטוב עוד לפנינו… יש כמה סירים על האש לכבודנו, היא פותחת עוד כמה כלים ובהם כל מיני מאזטים וסלטים, מחכים כולם שנתיישב והם יוגשו לנו בצלוחיות פשוטות לבנות, כאלה שאומרות לך – "עזוב חארטה ואיך זה נראה, רק תטעם את המעדנים הללו, זה מה שחשוב באמת". איזה ריח עולה לאפינו?!…  והחיוך מתפשט, והציפיה נמתחת…

התיישבנו, גלגלנו שיחה, האנגלית שלה לא משהו, גם היוונית שלי… בכל זאת מצליחים. לא רק על אוכל ותפריטים, גם על החיים. 3 ילדים, 4 נכדים, כל החיים שלה פה באדיפסוס, כלתה עובדת איתה, הבן שלה מסדר ומארגן כל מה שצריך מבחינת תחזוקה… אישה פשוטה וחכמה וחמה. המחירים פה לא של תייריפ מחו"ל, אלו מחירי יוון, ארוחת ערב טובה ומלאה אפשר לסיים ב 12€, לא תהיו רעבים. אני אומר לה שאנחנו לא מעוניינין בהכי זול שלה, אלא בהכי טוב שלה. היא מחייכת. מתחילה לרשום על פנקס ניירות:

סביצ'ה כזה

שרימפסים ברוטב אחר

סלט יווני עשיר עם גבינות מקומיות

קוויאר סלטים ומאזטים לרוב… למנות עיקריות דגים כמובן, איך תרצה, איזה? הכל פה טרי…

תרצה גם מתאבן? גספצ'יו או מתבל?

אה, אם יש צמחונים אין בעיה להכין להם תבשיל כזה או אחר, ועוד בחירת בשר למי שלא ירצה דג לעיקרית – מה תעדיף, בקר, עוף, כבש?

טוב, נהיינו רעבים לאללה ודינה כבר שמה לב. כמה מילים לכלתה שעמדה בצד וחיכתה, ותוך כמה דקות התחילו להגיע המתאבנים. על כל אחד ואחד היא הסבירה לנו, בדיוק מה יש בו, ואיך היא עושה אותו, ומה מיוחד כאן, ואיזה תיבול או שיטה מיוחדת של צליה עושה אותו ככה ולא אחרת… והכל בצניעות, אך עם המון תשוקה. אתם כבר מבינים, לא צריך ואי אפשר באמת לתאר את הטעמים וההתענגות הלבבית שחווינו במהלך השעה הקרובה. דינה השקתה אותנו ביוון וציפורו מיוחד לרוב (אלכוהול ענבים יווני המופק ידנית בד'כ בכפרים ונחשב ל"וויסקי" שלהם, העראק/אוזו נחשב נחות ממנו עשרות מונים בעיני המקומיים). ההתענגות היתה מושלמת, הכל יחד – אלכוהול משובח, אוכל… וואו גורמה יווני ביתי, והאירוח והמפגש עם דינה. אהבה ממבט ראשון!

מאז אנחנו מגיעים לדינה בכל טיול ליוון. היא פותחת את הטיול בלילה הראשון שלנו לאחר יום רכיבה יווני של הרים וים באי אביה הפותח את הטיול ומרחיב את הלב. בערב, אחרי טבילה במעיינות החמים, בירה ומקלחת טובה במלון, יוצאים ברגל מהמלון בקוד לבוש ק'זואלי – והולכים לפתוח את הלב והצ'אקרות של הרגש העמוק להמשך הטיול ביוון, אצל דינה. איכשהו הסטינג הזה, האוכל הזה, האלכוהול, הנשמה של דינה, וההתרגשות של כל המשתתפים בסוף היום הראשון עם ציפיה לימים הבאים… מסתדרים תמיד יפה ויוצרים ערב בלתי נשכח של אושר ועושר. של טעמים וחברים. צחוק ושמחה ואדרנלין ושלווה. ואהבה.

דינה, Crafted food & hospitality