בחבל לדאק אשר במעבה הרמה הטיבטית, מצפון לרכס המרכזי של ההתרוממות האדירה הנקראת "הרי ההימלאיה", באזור המכונה "צ'אנג-טאנג" (המישורים הצפוניים), שוכנים להם 3 אגמים מרהיבים ביופיים בגובה של מעל 4500 מ'. "צו-מורירי" הוא שמו של אחד מהם, ועל-שמו נקראה שמורת הטבע של האגמים.

אורכו כשל הכינרת (כ ) אך הוא צר ממנה (), ובסה"כ כ 2/3 משטח הכינרת. גובה פני המים 4600 מ', ועומקם כ 40 מ' (גם כן דומה לכינרת). הוא ניזון הן ממי הפשרת שלגים מתוקים והן ממי מעיינות מליחים. הוא מוקף בפסגות הרים מושלגות בגובה שבין 5500 ל 6500 מ'.

ההגעה אל האגם לא קלה ואפשרית מכיוון מנאלי או מכיוון לה. מדרום תידרשו למעשה לחצות את ההתרוממות המרכזית של ההימלאיה – מעברי הרים אדירים, כבישים רעועים, מסע של יומיים. לחילופין תוכלו לקחת טיסה ללה בירת מחוז לדאק ולנסוע משם, אך גם נסיעה זו אורכת יום, ובחלקה האחרון מצריכה "ירידה לשטח" לשבילים ולדרכים בלתי סלולות (אם כי אפשריות). מעבר ההרים שממנו מתחילים לגלוש בירידה אל האגם הוא בגובה של 4800 מ'.

נוף האגם מהפנט את המתבונן למן הרגע הראשון בו הוא מתגלה מרחוק, שכן הוא אינו קבוע אף לא לרגע אחד. כל שינוי קטן בעוצמת הרוח או כיוונה משנה את גוון המים בשל התנועות הדקות והאדוות שהוא יוצר, השמש והעננים ההולכים ומטפסים על מדרונות ההרים מתעבים ונימוכים להם, יוצרים משחקים של אור וצל על האגם וסביבתו. שלל הגוונים אשר פרוסים לפניך: לבן של שלגים ועננים ממעל, צבעי מדבר אדומים-חומים-צהובים של מדרונות ההרים והסלעים מסביב, כל גווני הכחול האפשריים של האגם והשמים, ירוק של מרבדי העשב לחופיו… גם הגובה הרב ש"מרחיב" את כיפת השמים למימדי ענק, והאוויר הדליל והצלול המאפשר חדות ועומק של צבעים, ניגודיות וראות למרחקים, מעצימים את חווית ההתבוננות בתמונה הכ"כ מיוחדת הזו.

למרגלות האגם ישוב קבע אחד בשם קורזוק, שהוקם ע"י הנוודים הטיבטים לפני כ 300-400 שנים, בעת שהוקם המנזר הבודהיסטי במקום. האגדה מספרת שאחד מהמלכים האזוריים נאלץ לברוח עם נתיניו ולאמץ אורח חיים של נוודים (שבטי הנוודים הטיבטים נקראים "צ'מפה') לאחר שהפסיד בסדרה של מלחמות. הוא שלח שליח לטיבט ע"מ לקבל עזרה ולחזור ולנצח את אויביו, אך שליחו חזר עם 'לאמה' (נזיר טיבטי-בודהיסטי), וזה הקים מנזר במקום. אט אט הפכו הנוודים חסרי הדת לבודהיסטים, אימצו את אורח החיים השקט וחיי השלום וההרמוניה עם הסביבה ועם הטבע, וויתרו על מלחמותיהם. כך עזר אותו לאמה למלך "לנצח את אויביו"…

בכפר היו עד לפני 10-15 שנים אותו מנזר וכמה ספק בתים ספק אוהלים של תושבי הקבע שבמקום, אולם עם שיפור תשתיות התחבורה והתיירות מקבל הכפר תנופת בניה וכיום כבר יש בכפר כ 50 בתים, ואותם צאצאי שבטים של נוודים טיבטים מתקבעים אט אט, והולכים ומשנים את אורחותיהם. אמנם כמות התיירים קטנה מאוד והם מגיעים רק בעונה (קיץ), אך כל זה צפוי להשתנות עם השלמת סלילתו של כביש שיגיע עד לכפר, ויעזור בהבאתם של כמויות תיירים גדולות יותר שכרגע נרתעות מהדרך הקשה, סחורות, אפשרויות תעסוקה ועוד, ולבטח ישנה את צביונו של הכפר והפיתוח באופן מואץ.

ולמרות זאת, עדיין מדובר באחד האזורים הבתוליים ביותר בהימלאיה ההודית, אזור בו מצליחים לחיות בתנאים הקיצוניים רק מעטים בודדים, אותם צאצאי שבטים של נוודים, ועדיין מדובר בכפר קטן ושקט מאוד, החי את חייו הכפריים המסורתיים, עסוק בעיקר במלאכות ובעיסוקים המסורתיים, מנותק מאזורים אחרים מאוכלסים ומהשפעותיהם.

הדרכים הקשות, האקלים הקיצוני, הריחוק הרב, הקושי בהסתגלות לגבהים והיעדר תשתיות, והיעדר "רעשי הרקע" התמידיים של העולם המודרני המתועש, מעצימים את החוויה של מתי המעט שבוחרים כן להגיע, על אף כל הקשיים…

נוף, טבע, תרבות, ניתוק, התבוננות, השראה, פשטות… חוויה עמוקה ומיוחדת. משהו מעולם אחר.