ירידה במורד דרך הנוף עד סופה, וכניסה לכיוון צפון דרך רומת אל-הייב ורומאנה אל לב בקעת בית נטופה – לחצייה שלה בדרך העפר רצופת הבורות והשלוליות. דרך טובה ועבירה לכל כלי רכב, אם כי לא תענוג גדול. בכל זאת – בסופה חוצים את המוביל הארצי ואז מטפסים בכביש יפהפה וצדדי לאוכף שבין הר השאבי להר קנה, ממש מעל עראבה ובקעת סכנין. פניה שמאלה לכיוון מערב שמה אותנו על הדרך היפה על הרכס לכיוון יודפת. היעד שלנו הוא סחנין – אבל במקום לעשות זאת בדרכים מצ'עממות (וייז – הדרך הקצרה או המהירה ביותר), העדפנו עיכוב של כמה דקות – ובתמורה לרכב ולהנות!

הגענו לסחנין! זאב מוביל בדרכים קטנות, פתאום עוצר בין בתים ואומר להחנות. "עד שמצאתי את המקום" הוא מסביר, "שאלתי כל גבר ואישה בעיר".
סחנין של היום היתה סיכני (או סיכנין) היהודית כבר לפני יותר מ 2000 שנים, ובמקום אף חיו 2 חז"לים חשובים: התנא רבי חנינא בן תרדיון, והאמורא רבי יהושע דסכנין. הליכה קצרה בסמטאות ימינה ואז שמאל, והנה לפנינו מתגלה מתחם הקבר הגדול. מבנה אבן יפה, משקוף הכניסה צבוע בכחול (כמקובל…), ואבן גדולה מעל הפתח מספרת מי הז"ל:

"מערת ר' שמעון דסכנין"

מה סיפר שם זאב לא אוכל לספר, הייתי צריך למלא תפקידי באותה עת – לא פחות ולא יותר. טוב, אולי קצת יותר… נסעתי דקותיים במורד הרחוב, להביא לקבוצה משהו חם וטוב. ממתקי "אל-ואליד" ממש אחרי העיקול – כנאפה חמה יש, חבל שה'פטיר' עוד היה בתנור.

כשחזרנו זאב כבר היה בסוף דבריו, זכורים לי ציטוטים מצחיקים (או לא) שאמר כבוד הרב. היו אשר היו דעותיו על נשים – צריך רק לזכור שזה היה לפני אלפיים שנים. צחקו כולם והודו על הביקור המעניין… ואז הסתערו על הכנאפה ללא רחם.

לסובב שיירת אופנועים בסמטאות סכנין זה לא דבר פשוט. אחד החברים כמעט נקלע שם לעימות. הכל עבר בשלום ויצאנו לדרך – אל עבר עראבה… המרוחקת משם 10 דקות בערך.
עראבה היום היא ערב (או גרב) של אז. אחת הערים הגדולות בגליל היתה, ריב"ז בכבודו גר בה 18 שנה, ולאחר החורבן גם משמרת "פתחיה" – אחת מ 24 משמרות הכהונה. קצת מעל הרחוב הראשי, ללא סימן או שילוט, עולות מדרגות אל הקבר פשוט. חנינא בן דוסא – תנא מקסים, תלמידו של ריב"ז ועושה ניסים. פעם ריפא חולים, באחרת בירך חומץ שיבער כשמן, כשהערוד (נחש) אותו נשך – מת הערוד וחנינא אותו לכפר לקח. הסתכלו עליו שכניו המומים ואז להם הסכית: "ראו בני, אין הערוד ממית אלא החטא ממית". סיפורים על עוניו הרב ועל צדיקותו רבים, הוא ואשתו העמידו פנים שיש להם די מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אחרים. אמר: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת", ואחרי מותו אמרו על זה: "משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה".

כך עמדנו לנו באמצע הכפר עראבה על הרחוב ושמענו, וגם אנשי המקום מן הבתים ללמוד על שכנם המת איתנו, סיפורים על הצדיק האביון עושה הניסים, שאמרותיו ומעשיו יצאו למרחקים. ורק שתדעו שמן הון להון, אחד מצאצאיו היה רבי סעדיה גאון…

יצאנו משם שוב ברכיבה, עברנו את דיר-חנא וטיפסנו במע'אר, הראות מעולה והדרך כה יפה. עלינו לגליל העליון בכביש העולה לגוש המירון, לג'יש אותנו זאב הביא, לבקר בקבר יואל הנביא! הא"רי זל אמר "זו המערה", יואל ונשמתו אמרו לי בצורה ברורה. היה הולך לפני 500 שנים מקבר לקבר, רואה נשמות ובונה להן חדר. הכיפה כחולה, מדרגות יורדות, מערת קבורה משפחתית מן היפות שביפות!
לא בטוח שזה פה אומרים מלומדים, אבל הצדיק המקובל היה מחובר לאלוהים…

עכשיו זה הזמן ללוגיסטיקה קטנה, לשאול מי רוצה מה ולעשות הזמנה. קפה קטן בחורשת זיתים חיש, ויוצאים לאסוף ארוחת צהריים בג'יש. יער ביריה מקום מעולה לנשנש את הפיתה ולעשות עוד קפה…

מפה לשם לא יודע מה קרה לי, החרוזים יצאו בלי שתכננתי. רצינו ללכת לחוני המעגל, אבל היתה לי מחשבה אחרת על מקום מדהים על תל – קבר ריש לקיש, מקום, איך להגיד… די בלתי נגיש. הגענו בדרך היפה אל שמורת נחל דישון, אלא שהגשמים בימים האחרונים הותירו שם בוץ שיגעון, אז את סיפורו סיפר שם זאב בקצרה ממש  ככה במגרש החניה.

איש מיוחד בן משפחת אצולה ראש ליסטים וגלדיאטור שובב, עד שיום אחד מצאו כבוד הרב. רבי יוחנן גדול אמוראי הדור – את בתו נתן לו לאישה, כדי שישוב זה החכם לתורה. היה תלמיד חכם וחרוץ והתפלפל על כל פסיק מול גדולי רבני הדור בלא היסוס ובלי להתבלבל. כה היה מתעמק בתורה עד שנראה כהוזה: "הרואה את ריש לקיש בבית המדרש, כאילו עוקר הרים וטוחנם זה בזה". שקול היה לרבי יוחנן אף בעיני הרב עצמו, תלמיד ואחיין וחבר, אך בשעת ויכוח פלט משפט סתום… ולקיש נעלב ונפגע ביותר. הלך לביתו ונפל למשכב ותוך זמן קצר מת מצער רב. היה רבו יוחנן כה מתייסר, עד שנטרפה עליו דעתו ובאו רבנים לבקש גם עליו "שיגמר".

סיפור קצר על רבי שמעון בן לקיש, רבות עוד ניתן לדבר עליו,
כשסיימנו היתה זו שעה יפה – לסיים את הטיול עכשיו!

תודה רבה לזאב כמובן – יזם ותכנן וקרא ולמד… ועוד נסע וביקר פעמיים-שלוש, כדי שהכל יהיה בטוח מראש. היה מעניין וחדש ומחכים, רכיבות בכבישי ארצנו, ואנשים מחוייכים. אחרי הסופ"ש הסגר השלישי מתחיל, איזה כיף שהשחלנו עוד טיול לגליל. "אחרי שיגמר" אמרתי לזאב – "תתחיל כבר לחשוב על הטיול העוקב…"