אומנות הטיול על אופנועים
ספיריאנס נוסדה ע" סער ספיר ב 2009, ומאז צמחה וגדלה וקבעה את מקומה במשפחת הרוכבים-המטיילים (בעולם), עם מעל ל 20 יעדים מסביב לכדור – מהמזרח הרחוק ואסיה, דרך אירופה ואפריקה, עד לאפריקה ואמריקה.

חדשות
עקבו אחרינו
GO UP

מנזרים ונזירים במדבר יהודה

מועדון ה S בבוקר

מנזרים ונזירים במדבר יהודה

06:08 טלפון – "איפה אתה?!!?!"
פאק-פאק-פאק
"חכי לי בצומת ניצני עוז עוד 15 דקות בדיוק, מוכנה".
כך נפתח לי הבוקר לטיול מועדון ה S בבוקר – נזירים ומנזרים במדבר יהודה…
שם חליפה, בודק טלפון, מפתח, ארנק… בלי קפה אפילו (מי צריך עם אדרנלין-רש כזה שמעיף אותך מהמיטה בכיוון אחד – אל האופנוע, עכשיו!). הכל היה מוכן על האופנוע. סידרתי לפני שהלכתי לישון – להתלבש, להניע, ולתת גז. אני הרי מכיר את עצמי…
06:25 פוגש את ליה בניצני עוז – התוספת המיוחדת שברגע האחרון, יומיים לפני הטיול, פתאום "קפצה לביקור" בפייסבוק… והשאר היסטוריה. לא ידעתי בדיוק איך ומתי, אבל היה לי ברור שהיא תשתלב כמו כפפה ליד, ותוסיף גוונים ואף צבעים שונים וחדשים ליום הזה.
06:55 – לטרון. בזמן!
תדלוק זריז, שלום-שלום לכולם (לוקח זמן), תדריך קצר, ו…
06:05 טלפון – "איפה אתה?!!?!"
10 דקות, אולי 12, ואני על האוכף. בלי קפה… מי צריך עם אדרנלין-רש כזה שמעיף אותך מהמיטה בכיוון אחד – אל האופנוע,
עכשיו!
הכל היה מוכן על האופנוע. סידרתי לפני שהלכתי לישון – להתלבש, להניע, ולתת גז. אני הרי מכיר את עצמי…

 

06:25 פוגש את ליה בניצני עוז – התוספת המיוחדת שברגע האחרון, יומיים לפני הטיול, פתאום "קפצה לביקור" בפייסבוק… והשאר היסטוריה. לא ידעתי בדיוק איך ומתי, אבל היה לי ברור שהיא תשתלב כמו כפפה ליד, ותוסיף גוונים ואף צבעים שונים וחדשים ליום הזה.
06:55 – לטרון. בזמן! תדלוק זריז, שלום-שלום לכולם (לוקח זמן, חיבוקים, שיחות, חיוכים…), תדריך קצר, ו…
————

07:20 יוצאים. כל האדרנלין והמתח של הבוקר מתחלף לו בתחושות של שלווה וכיף.

שמש נעימה, אין הרבה תנועה, כביש 1 בכיף שלנו, עולים בקצב חופשי אישי… רכיבה נעימה.
אחרי הגבעה הצרפתית מתחילים לרדת בחדות, וקצת אחרי המחסום יוצאים לכיוון מעלה אדומים.
יום שישי בבוקר, והכל רגוע. למרות שיש לי הסגות על הסגנון האדריכלי של העיר, יש משהו מיוחד בצבע האחיד, הבהיר והטבעי של כל הבתים בה, צבע סלעי הגיר של מדבר יהודה, ומשתלב כמובן בצבעי הנוף המדברי אשר נראה כמעט מכל מקום בדרכנו.
07:55 – חונים ליד מנזר מרטיריוס, בלב שכונת מגורים בעיר. מדהים! עתיקות אחד המנזרים הגדולים בארץ מהתקופה הביזנטית, שהיה גם מהמפוארים שבהם (אם לא 'ה…') הכולל את רצפת הפסיפס הגדולה בארץ, בית מרחץ, אורוות, אכסניה, כנסיה וקפלה, גן רחב ידיים במרכזו… מה שמדהים הוא שזה אתר כמעט לא מוכר, ולא פתוח לקהל למעט בקבוצות מתואמות מראש. חבל ממש. מרטיריוס, שהיה תלמידו של אבתימיוס, פרש ממנזרו שבמישור אדומים (אבתימיוס) ע"מ למצוא מקום משלו להתבודדויות, וכך עלה אל הגבעה שמעל ושם מצא מערה בה התבודד, מקום בו ברבות הימים יקים בו את מנזרו. מרטיריוס גרס בשונה מאבתימיוס כי יש לקבל קהל עולי רגל ומאמינים למנזר, וכי על התנאים להיות טובים וראויים יותר מאשר התנאים הבסיסיים ביותר ואף סגפניים – בהם דגל אבתימיוס. מרטיריוס הפך לדמות רבת השפעה וידועה למרחוק (אולי כיוון שנהג לקבל אורחים רבים), וברבות הימים הפך לפטריארך ירושלים, תואר ודרגה מכובדים ביותר בתקופה הביזנטית, הן מבחינת דתית הלכתית והשפעה על התאולוגיה, והן מבחינה פוליטית. בתקופה הזו פיארו יורשיו – ראשי המנזר אחריו, את המנזר שבנה, יש יסוד להאמין שהיה הדבר אפשרי הודות לתקציבים שיכל להעניק
להם מתוקף מעמדו. מעניין, אתר פשוט מעניין ויפה.
08:30 על האופנועים. ביציאה ממעלה אדומים עוברים באזור תעשיה, שם אנחנו רואים את שרידי מנזר אבתימיוס מורו, שהיה אחד הסגפנים הגדולים ומורה נערץ, המקים הגדול ביותר של מנזרים במדבר יהודה, שגם השפיע רבות על התאולוגיה בשאלות עקרוניות וחשובות כמו המהות הדואלית של ישו/האל, או תיקון התקנון הנזירי לפיו היו מחוייבים נזירים לנהוג… צומות ותעניות, התבודדיות, מותר ואסור… ועוד. העריצה אותו הקיסרית אאודוקיה ואף עלתה אליו לרגל למנזר, ובכלל – הוא ותלמידיו היו רבי השפעה בעולם הנוצרי המתהווה. תלמיד נוסף חשוב שלו היה סבאס – שהקים בין השאר גם את מנזר מרסבא, אבל היה דמות חשובה ורבת השפעה בחצר המלכות בביזנטיון… וכן הלאה וכן הלאה… – כ"כ הרבה קדושים עברו פה במדבר הקטן הזה…
08:55 – אוחחח, כמה כיף היה לרדת מכביש 1 סוף סוף. 10 דקות של רכיבה כיפית ומרהיבה ומפעימת לב וחיוך… מהכניסה למצפפה יריחו – ועד תצפית מנזר סנט ג'ורג' – הוא דיר מרג'ריס.
ממגרש החניה עוד אי אפשר להתרשם. לא רואים את המנזר או הואדי, וגם המאכרים מיריחו עטים עליך עם שלל סחורות, לא חשוב מה – רק תקנה משהו! כאפעה, מיץ רימונים, תמרים… אם תרצה כל דבר אחר – הוא יסדר גם שעון רולקס בחצי מחיר… לא חשוב מה, רק תקנה! גם הם מרגישים את הקורונה, וחזק. שטף התיירים שהיה מגיע לאתר, פשוט כבר לא שם. והישראלים המעטים שמגיעים – לא נדיבים או פתוחים לשטויות שלהם יותר מדי. בטח לא כמו תיירים נוצרים מתרגשים ודביקים.
עולים לנקודת תצפית. עד הסוף אתה עוד בציפייה… זה ממש מחייב אותך להגיע למעקה… רק אז – וואווווווו!!!!! אין דרך אחרת. זה מרשים כל פעם מחדש גם את מי שכבר ראה לפני שנתיים, 10 או 35 שנים. פשוט… לקחת ולצלם as is איזה סרט של אינדיאנה ג'ונס או משימה בלתי אפשרית שם. מדהים.
קפה כמובן, כולם מצלמים, מתרגשים, מחליפים התפעלויות וכיף וקצת הסברים על המקום ועל נזירים, וסוגים של מנזרים בתקופה הביזנטית… כל מה שהייתם מצפים לו. ואז ליה אומרת לי בקריצה – "אתה רוצה שאני אגיד משהו?"
מה אני אגיד… האמת היא שדי חיכיתי שהיא תציע או תמצא דרך ככה להשתלב, כיוון שלא ממש ידעתי איפה היא תרגיש בנוח, ומה היא הולכת או חשבה לדבר עליו…
ליה היא מורת דרך לשעבר שעברה/העבירה את עצמה לדרך של "טבע-תרפיה" וטיפול בעיקר ע"י ריטריטים / סדנאות התבודדות של כמה ימים במדבר שהיא מעבירה ומנחה, עד כדי סיום הדוקטורט שלה ממש לאחרונה בנושא זה (אונ' חיפה תחום התפתחות אנושית בפקולטה לחינוך). עתירת ניסיון של התבודדות במדבר בעצמה, וכמובן בריטריטים גם בסביבה טיפולית/התפתחותית, תוך התבוננות באנשים שעוברים את התהליכים הללו והבנתם לרמת הנחיה ולבסוף דוקטורט… באמת שחיכיתי לראות מה הולך לצאת מהכובע שלה.
וכך, ישובים מול מנזר סנט-ג'ורג', עם קפה (שיש שיגידו שיצא קצת אשכנזי, אבל לא נתעכב עכשיו על הויכוח החשוב הזה…חח) שומעים קצת דברי רוח, והגות וסיפורים על אותם נזירים ולמה לצאת למדבר, ומה זו התבודדות… ומה זה חיפוש האל, או האמת… הויתור על כסף ומותרויות ואף על רכוש פרטי… ומדמיין את חייהם של הנזירים והשמות שהתהלכו פה במדבר בימים שהמרחק לירושלים היה יום הליכה… ופתאום – האווירה בקבוצה משתנה, ומחשבות והגיגים, וחיוך שליו, ושאלות ועניין בנושא, ושקט והקשבה ואין לחץ לשום מקום, ורצון רומנטי לחוות את הדבר הזה של ניתוק, בעיקר ניתוק מהעולם המודרני והטכנולוגי כ"כ – זה שמונע מאיתנו להעניק את הזמן שיש לנו – לעצמנו, זה ששואב מאיתנו את משאב הזמן…
כך הצליחה ליה להוציא אותנו לרגע קט – אל מחוץ לזמן.
10:00 – חזרה לאופנועים. הבדואים עם השמעטס לא מוותרים. בסוף הצליחו להוציא כמה שקלים על איזה כאפיה ומיץ רימונים מכמה מהקבוצה. לא מה שהם תכננו או רצו, אבל בתקופתנו ובמצבם… אומרים תודה.
נסיעה קצרה חזרה לכביש 1 ומשם נסיעה קצרה לקומראן שבצפון ים המלח. זהו אחד האתרים המרתקים המותירים שאלות רבות לגבי מהות המקום ויושביו, אולם עיקר כוונתנו היה להכיר את כת האיסיים, כת "היחד" – שהיתה קבוצה של נזירים מתבודדים המקפידים על חיי פרישות נזיריים במדבר, בקהילה שיתופית, מתוך רצון פנימי עמוק להגיע לחיבור עם האל וחיי אמת. הם האמינו בתורות פילוסופיות כאלה ואחרות, כולל מלחמת בני האור בבני החושך, והפרידו עצמם מהיהדות והיהודים בני זמנם בהרבה מובנים – גאוגרפיים, לוח שנה שונה, כתבי קודש קצת אחרים, אורח חיים ייחודי ומתבדל… ולמעשה – הם מקושרים מאוד דווקא ל"תחילת הנצרות" כיוון שהיתה להם השפעה רבה על תורתו ומשנתו של ישו, כמו גם על אורח חייו (ואף יש המאמינים כי היה לתקופה מסויימת חלק מהכת, או לפחות "התרועע" ביניהם).
אבל מעבר לכל זאת (ועוד לא דיברנו על מגילות ים-המלח הידועות והחשובות…) – מדובר בנזירים, בכת נזירית, שניהלה מנזר – יהודי! לא פחות מכך… ועל כן העניין הרב בהם בטיולינו.
לאחר הסיור באתר העתיקות של קומראן על כל המשתמע מכך, עלינו ברגל אל מפלי קומראן – סדרה של 5 מפלים מראש מצוק ההעתקים עד לקרקעיתו למרגלות קומראן. מקום מדהים שבו מתקיימים גם טיולי סנפלינג במפלים (הגבוה שבהם – 50 מ'!).
לקראת הגעתנו שאלתי את ליה אם בא לה לספר משהו שם, או אולי איזו הפעלה. היה לה רעיון – סיפור אהבה. ישבנו לנו שם בצל הסלעים הגדולים והקרירים (אשכרה היה חם בשמש בקומראן!) ו here we go again – סיפור עם בדואי (עאלק) עם מוסר השכל א-לה ליה. בסופו ידענו – מה נשים רוצות! היה שווה… חח
ב 12:00 יצאנו שוב לדרך. סה"כ שעה וחצי הביקור בקומראן.
בצומת הלידו בדרכנו צפונה עצרנו לאסוף את ההזמנה שעשינו לארוחת הצהריים. משם צפונה דרך כביש העובר דרך מפעלי ים המלח הישנים וקרוב לירדן ולגדר הגבול. זה אזור מדהים שכן הריבה היא בשטח הפתוח ורחב הידיים שמצפון לים המלח, היכן שהבקע הסורי אפריקאי רחב ידיים עד מאוד, והנופים של ההרים מסביב דרמטיים… מרגישים היטב את עוצמת המרחבים! בסופה של הדרך אנחנו בקאסר אל-יהוד.
בתכנון המקורי היתה מחשבה שנוכל להספיק את קאסר אל-יאהוד – אתר הטבילה, והמנזרים שבו. המציאות היתה קצת יותר צפופה – והחלטתי לוותר ולהמשיך כדי לא להיות בלחץ ולהספיק חלקים אחרים הכוללים גם רכיבות יותר משמעותיות – בזמן (בכל זאת, יום שישי, ושעות אור מעטות בדצמבר).
המשכנו צפונה על כביש הבקעה עד הכפר עוג'ה ומשם מערבה לכיוון נח"ל ייטב. מעיינות העוג'ה אתר ראוי אך לא אליו היו מועדות פנינו. בימי שישי הוא עמוס במנגליסטים מכל רחבי האזור, מעוג'ה ועד רמאללה… אז המשכנו לכיוון הישוב מבואות יריחו. למה? כיוון שמאחוריו יש מקום נפלא ובלתי מוכר, גב מים, שהוסדר ונוקה והותקנו בו שולחנות קק"ל יפים ואפילו כמה עצים… ושם עשינו את ארוחת הצהריים שלנו. קצת צל, קצת שמש… יושבים, אוכלים, שותים, צוחקים ונהנים… קפה, תה צמחים… לא היה חסר דבר! פשוט מקום קסם.
14:00 – קיפלנו את עצמנו בכוח מהפינה הקסומה חזרה לאופנועים.
איך שיוצאים מהדרך המובילה לגב – פנצ'ר!
טוב, אין מה לעשות, מוציאים את ערכת התיקונים והופכים את הלימון ללימונדה. ברשותי ערכת תיקונים נפלאה הנקראת Stop n Go, המתקנת בשיטת הפטריה (לעומת התולעת). קומפקטית, כוללת משאבת ניפוח, עושה את התיקון בקלילות בתוך דקה וחצי נטו מרגע גילוי החור, והכי חשוב – הפטריה טובה ואמינה יותר מהתולעת! הדגמה לכל הקבוצה באיזה קלילות מתקנים פנצ'ר בעזרתה, ובסוף הטיול כבר הועברו בווטסאפ הקבוצתי לינקים לרכישה באינטרנט
14:30 – יוצאים לדרך, ועכשיו – הרכיבה מתחילה!
הכביש 449 הוא כביש לא מוכר כ"כ. למעשה הכביש הזה הוא כביש רוחב שחלקו המזרחי ביותר נסלל ממש בשנים האחרונות (לפני זה הוא היה "טאריק אבו ג'ורג", על שם איזה קפטן בריטי שפרץ אותו), והוא מצטרף לכבישי הרוחב היורדים מההר אל הבקעה: דימונה-נאות הכיכר, ערד-סדום, כביש 1 מירושלים ליריחו… 449 וצומת תפוח-צומת הבקעה. זהו. משכך – הוא מאפשר נופים ותוואי שטח חדשים ובלתי מוכרים, וכמובן רכיבות מהנות לאופנוענים. העליה לכיוון צומת רימונים / כביש אלון היתה מדהימה. שעת אחה"צ מוקדמת, מז"א מושלם, צבעים ונוף וראות… וכיף לא נורמאלי של רכיבה בכביש שהוא – חו"ל ממש! פשוט תענוג! (וראו הערות נוספות לגבי הכביש בכוכביות למטה)
עלינו על דרך אלון לכיוון דרום – זה אחד המקטעים היפים שלה, המקטע בו היא חוצה את נחל פרת – הוא ואדי קלט… כביש פתלתל, סלול לעילא ולעילא, נוף קדומים, 0 תנועה… אין יותר טוב מזה!! עצירה אחרונה לנקודת תצפית מרהיבה ב"פארק ענבלים" ליד המאחז "נווה ארז", תודות אחרונות ומילות סיכום ופרידה… חלוקת מדבקות Sלמשתתפים… ו… יאללה הביתה – עוד רגע שבת!!

 

כרגיל – תודות…

לקרן, לליה נעור, לג'ינג'י (שלא היה בגופו, אבל תמיד שם ברוחו ובציודו) ולכל האנשים המדהימים שרק באים עם חיוך גדול ועוזרים להפיץ את האור והאהבה לעולם.

שבוע הבא חנוכה – כביש 10! חמסה-חמסה חח ?
רקטוב ❤️
* בטיול לחבל בנימין לפני שבועיים רכבנו את חלקו המערבי והגבוה יותר של כביש זה (449) – העולה מדרך אלון (כוכב השחר) – לכיוון עפרה דרך הר בעל-חצור, הפסגה הגבוהה ביותר בשומרון (1016 מ'!), ובסה"כ אני יכול להגיד שזה אחד הכבישים היפים ביותר בארץ, והשווים ביותר בארץ לרכיבה, העולה מגובה של כ 350 מ' מתחת לפני הים אל גובה של 990 מ' מעל פני הים – תעשו את החישוב לבד… לדעתי הוא מטפס את הפרשי הגבהים הגדולים ביותר בארץ (למעט אם עליתם בחרמון עד למעלה למעלה, לתחנת הרכבל העליונה), וממילא לא מוכר לכל אורכו ל 99% מהישראלים.
** בהמשך לדברים אלו – דעו שהכביש עובר בשטחי C ו B, וכולל מעבר בכפרים פלסטינים בחלקו הגבוה, ולא מומלץ לעשות אותו לבד או ללא ידע והכנה מוקדמת
WhatsApp chat
Powered By junami.co.il