אחד הטיולים המרתקים, המבוקשים והבלתי נשכחים שאנו מציעים הוא טיול אופנועים למרוקו. במסגרת הטיול אנו מוציאים קבוצת רוכבי אופנועים אל המדינה המרהיבה שבה אפשר למצוא שווקים ססגוניים, מדבר מרהיב, כפרים עשירים ותרבות עתיקה והיסטורית.  מרוקו היא אחת המדינות המגוונות בעולם, והיא מציעה שילוב נדיר בין אזורים מלאי תרבות והיסטוריה לבין מדבריות נידחות ומרוחקות. טיול אופנועים במרוקו הוא דרך ייחודית מאוד לחוות את המדינה – שמאפשרת להגיע למקומות רחוקים, לפגוש אנשים מרתקים, לעבור בכבישים מופלאים ולחוות חוויות אותנטיות.

במסגרת הטיול אנו נוסעים מצפון ועד דרום, מבקרים בהרי האטלס ובערים הגדולות. מגיעים אל הסהרה השומם, עוברים בהרים הגבוהים, בקאסבות הציוריות, בדרכים הנידחות, ישנים במלונות מרהיבים וגם בלב ערים תוססות וכמובן נהנים משפע של אוכל מעולה. בין השאר נבקר במרקש, בדיונות החול בסהרה, בהרי הריף, בראבט ועוד.

אוהבים לטייל על אופנועים? מחפשים אתגר חדש ומהנה? הצטרפו לספיריאנס אל טיול אופנועים בויאטנם!

רבים מזהים את ויאטנם עם המלחמה שהתנהלה בה, מאז עברו מים רבים בנהר המקונג. ויאטנם היא מדינה שקטה ושלווה, שמשלבת פיתוח מואץ עם עבר עשיר. ויאטנם מגלמת את כל היופי והתרבות שיש לדרום-מזרח אסיה להציע. נופים מגוונים של הרים וים, ג'ונגלים צפופים וחופים פתוחים, שדות אורז, מטעי קפה ומיני גידולים אקזוטיים או כפרי דייגים החיים על המים.

טיול אופנועים בויאטנם מאפשר להגיע לא רק לאתרים הגדולים והמוכרים, אלא גם לחלקים הפחות מוכרים. נרכב ונבקר בחבלי ארץ בלתי מתויירים, בדרכים צדדיות, אחוריות, רגועות ושלוות, אך לא נחמיץ את אתרי התיירות המיוחדים והחשובים על הדרך. נשלב ונכיר את פניה הרבות של ויאטנם – תרבות, היסטוריה, חקלאות ותעשיה, מפגשים עם האוכלוסיה, מאורעות המלחמה, אתרי מורשת וטבע משכר…

טיול אופנועים בויאטנם – האתרים

במהלך הטיול נבקר בסייגון, העיר הגדולה ביותר במדינה, תוססת ומדליקה, על מיליוני רוכבי הקטנועים שבה. נאכל אוכל טוב, נבקר במוזאון המלחמה, נסתובב בעיר ונתרשם מחיי היום וחיי הלילה. נמשיך אל אתר מחילות קו צ'י המפורסם, מערכות המחילות המרשימות ששימשו את הויאט-קונג.

נתרשם מעבודות האמנות, הטקסטיל ומלאכת היד המקומית בעיר העתיקה בהוי-אן, שמושכת אליה תרמילאים מכל העולם, ומתעשיית השיש הענפה בדאנאנג.

בהמשך נרכב אל צפון המדינה, אל הגבול עם לאוס וקמבודיה. כאן תרגישו את חווית הרכיבה והטבע  במלוא העוצמה על דרכי ה"הו צ'י מין" הידועות ורוויות ההיסטוריה והגאווה, דרך שבה עברו לוחמים רבים בזמן המלחמה.

בשביל הנופש, ניסע אל נה-טראנג – עיירת החוף הפופולארית והמפנקת ביותר במדינה על חופיה הטרופיים הלבנים, ונעלה אל דאלאת – עיירת נופש רומנטית בהרים. באזור בון מה-תות נהנה מטבע, חקלאות הררית, שמורות טבע ואגמים, ונכיר מקרוב את כפרי שבטי ההרים, מעל 40 שבטים וקבוצות אתניות, שאינם רואים תיירות רבה או פיתוח מואץ, ומשמרים את אורחות חייהם מימי קדם.

טיול אופנועים לויאטנם – חוויה לכל החיים

כמו כל הטיולים שלנו, גם הטיול לויאטנם מאורגן בקפידה – והמדריכים שלנו בוחרים מראש את המסלול, את בתי המלון והמסעדות. אנו דואגים לכל שלב ושלב בדרך – כדי שאתם תוכלו ליהנות מהטיול בראש שקט.

נופים, תרבות, היסטוריה, אוכל ואופנועים-  הטיול של אקספיריאנס לויאטנם מדגיש את מלא הדרה של המדינה המופלאה הזאת ואתם מוזמנים להצטרף לחוויה.

מעוניינים באפשרות לצאת אל טיול אופנועים בדרום אפריקה? הגעתם אל המקום הנכון. כל מה שרציתם לדעת על טיול אופנועים בדרום אפריקה.

ספיריאנס מארגנת טיולי אופנועים בכל רחבי העולם כבר שנים רבות. טיולי אופנועים באירופה, טיולי אופנועים במזרח וכן טיולי אופנועים באפריקה. יש לנו ניסיון רב בארגון טיולים מרתקים, מעניינים ומרגשים – שהופכים בשורה התחתונה לחוויה בלתי נשכחת. אלפי מטיילים כבר הצטרפו אלינו לטיולים השונים שלנו ורבים מהם חוזרים שוב ושוב אל הטיולים הייחודיים שלנו.

טיולי אופנועים הם לא טיולים שגרתיים. אלו טיולים שבהם אתם יכולים לפגוש נופים ייחודיים, להכיר את התושבים המקומיים בגובה העיניים, להגיע למקומות שתיירים רגילים לא מגיעים אליהם וליהנות מחוויה משולבת של רכיבה על אופנוע בדרכים מיוחדות ושל בילוי קבוצתי ביחד עם שאר החברים למסע.

טיולי אופנועים לדרום אפריקה – שווה לדעת

טיול אופנועים לדרום אפריקה הוא אחד הטיולים היפים ביותר שאפשר לצאת אליהם. דרום אפריקה היא מדינה ענקית בעלת נופים יפהפיים ויוצאי דופן. ביחד עם זאת, בניגוד למדינות אחרות ביבשת, מדובר גם במדינה מתקדמת יחסית שיש בה תשתיות נוחות מאוד לטיול ולתיירות, מה שהופך את חווית הטיול לקלה, נוחה ונעימה.

במסגרת טיולי אופנועים בדרום אפריקה אנו מגיעים אל שלל אתרים נפלאים כמו איזור היין של המדינה שבו מיוצרים יינות נפלאים, אזורי ההרים שבהם יש נופים קסומים במיוחד, חווֹת יענים, אזורי החוף, המדבר, יערות ועוד.

זו מדינה מרהיבה בעלת עולם חי וצומח עשיר ומיוחד, עם טבע ונופים מגוונים, ערב רב של תרבויות, אטרקציות מרובות וגם – אוכל מעולה, פעילויות לחובבי ספורט אתגרי ואפילו מקומות לשופינג…

רוצים ליהנות מחופשה מאתגרת ויוצאת דופן? מעוניינים לנסות משהו חדש? רוצים לשכוח לרגע מהשגרה? טיול אופנועים בהודו יכול להיות התשובה לכל מה שחיפשתם. טיול אופנועים בהודו הוא דרך מעולה ליהנות מחוויה יוצאת דופן, ולהגיע למקומות שלא חלמתם שתגיעו אליהם.

טיול אופנועים בהודו – לחוות את העולם בדרך חדשה

הודו היא מדינה מרתקת. הנופים יוצאי הדופן, האנשים, האוכל, התבלינים, והצבעים הבוהקים של המדינה הדרום אסייתית משכו אליה מטיילים רבים במהלך ההיסטוריה. הביקור בהודו נחשב מאז ומעולם לחוויה מעשירה, עוד מימיו של מגלה הארצות הנודע מרקו פולו.

ישראלים רבים כידוע בוחרים מדי שנה לטייל בהודו, אבל גם הם, כמו רוב התיירים, לא נחשפים לכל מה שיש למדינה הזו להציע. טיול אופנועים בהודו הוא דרך נהדרת לחוות את המדינה בדרך אחרת. שום דבר לא יכול להשתוות לחוויה של טיול אופנועים בהודו, אשר מזקק את הביקור בה דרך מסך של אדרנלין טהור. העולם אשר ייפתח בפניכם במסגרת טיול אופנועים בהודו הוא עולם צבעוני ומרתק. בטיול אופנועים תוכלו לפגוש מקרוב את האנשים, להגיע ליישובים נידחים, ולהתאחד עם הנופים הפראיים והקסומים.

טיול אופנועים בהודו – צאו למסע עם המקצוענים

טיול אופנועים בהודו יכול להיות עסק מסובך. מדובר בסופו של דבר במדינה עצומה, עם כללים וחוקים משלה. צריך להכיר אותה על בוריה על מנת שלא להסתבך. טיול אופנועים בהודו במסגרת קבוצתית, כמו שאנו מציעים, הוא דרך נהדרת ליהנות מכל החוויות, מבלי להתעסק בביורוקרטיה, בפרוצדורות ובתכנונים היבשים.

ספיריאנס הינה חברה מנוסה, שמארגנת טיולי אופנועים להודו זה שנים ארוכות. כל המסלולים אשר נבחרו על ידי החברה לצורך טיולי האופנועים נבחנו היטב על ידי מדריכי הטיולים שלנו. אנו מקפידים  על שימוש בציוד איכותי, שמירה על בטיחות – וכמובן, על בחירת אתרים, דרכים, מסעדות ובתי מלון – ברמה הגבוהה ביותר.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על טיול אופנועים בהודו אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר.

בטלפון: 054-4443324

מחפשים דרך מרתקת לשבור את שגרת הטיולים בחו"ל? נמאס לכם מחופשות בטן-גב משעממות? למה שלא תצטרפו אלינו אל טיולי אופנועים ליוון – והחופשה הבאה שלכם תהפוך לחוויה יוצאת דופן.

כל מי שרכב אי פעם על אופנוע מכיר את התחושה הנפלאה הזו, כאשר הרוח נחתכת מולכם, רעש המנוע רועם באוזניכם, הנוף משתבר במשקף הקסדה שלכם ונראה כי השמיים הם הגבול. ברגעים כאלה נראה כאילו הכבישים לא ייגמרו לעולם, ואם הדבר היה תלוי בכם, הם באמת היו ממשיכים לעד.

עכשיו – קחו את חוויית הרכיבה על האופנוע – ותוסיפו לה את החוויה של חו"ל. נסיעה על אופנוע בנופים לא מוכרים, בכבישים מפותלים, בדרך אל יעדים נידחים ואתרים קסומים – היא אחת מהחוויות היותר מטלטלות ומרגשות שהחיים מציעים.

טיולי אופנועים ביוון – להתחבר אל ההיסטוריה

טיולי אופנועים ליוון יאפשרו לכם להכיר את המדינה הקסומה הזו בדרך לא שגרתית. להגיע לכפרים הנידחים, לפגוש את התושבים מקרוב, ולסייר בנופים מרהיבים והיסטוריים. זהו טיול יוצא דופן ושונה משמעותית מטיולים רגילים ביוון. טיולי אופנועים ביוון יכולים להציע לכם אין ספור מסלולים מרתקים, שכל אחד מהם צופן בחובו הפתעות רבות.

טיולי אופנועים ליוון מתאימים לרוכבי אופנועים מכל הרמות. ספיריאנס מציעה מספר רב של מסלולים ברמות רכיבה שונות, אשר יוכלו להתאים לכל אחד. גם אם אתם לא רוכבים, אתם יכולים להצטרף כמורכבים לאורך כל הדרך, או לנסוע באחד מכלי הרכב המלווים.

ספיריאנס מארגנת טיולי אופנועים ליוון מזה שנים ארוכות, במהלכן צברו אנשי החברה ניסיון רב. כאשר אתם בוחרים לצאת אל טיולי אופנועים ביוון עם המדריכים שלנו, אתם יכולים להיות בטוחים כי כל פרט הכי קטן בטיול תוכנן ונבחן מראש, על מנת שהטיול שלכם יהיה מושלם.

מחפשים חוויה מאתגרת? הגעתם למקום הנכון! טיול אופנועים בעולם יכול להיות הפתרון המושלם עבור מה שאתם מחפשים. טיולים מסוג זה יתנו לכם את כל האקשן שאתם מחפשים ויחשפו בעבורכם עולם שלם שלא הייתם יכולים להכיר בדרך אחרת.

ניתן לקיים טיולי אופנועים ביעדים רבים ברחבי העולם, לכן, כאשר אתם מנסים להחליט לאן לנסוע, נסו לחשוב איזה יעד יהיה המושלם עבורכם. ספיריאנס מתמחה בטיולים בלוקיישנים יפהפיים ומיוחדים: אם אתם רוצים להכיר את היבשת השחורה ומוכנים לאתגרים שיציב בפניכם המסע אל תוככי המדבריות וערבות אפריקה, אולי כדאי שתצטרפו לאחד מטיולי האופנועים שלנו שחוצים את נמיביה. בסיורים אלה תוכלו להתוודע לתרבות יוצאת הדופן במדינה, לצפות בחיות הבר בשטחי הסוואנה הנרחבים של המדינה ולפגוש נוף תרבותי נרחב של שבטים שנראה כאילו קפאו בזמן.

עם ספיריאנס – אירופה בקצה ידכם

אם אתם מעדיפים לטייל באזורים קרובים יותר, תוכלו לבחור טיול אופנועים מתוך שלל המסלולים החושפים בפני המטיילים אירופה שונה לחלוטין מזו אשר תפגשו בטיוליכם בערים הגדולות. כך לדוגמה תוכלו לטייל בהרי הקרפטים אשר ברומניה, לפגוש את הצוענים שמאכלסים את האזורים האלה, ליהנות מהנוף העתיק עוצר הנשימה שנשקף מההרים, מהיערות ומהטירות המאכלסים אותם ומהניחוחות המלווים את המסע.

אוהבים את המזרח? טיול אופנועים נוסף שכדאי לכם לשקול, ייקח אתכם אל הרי ההימלאיה ההודים, שם תוכלו להתוודע לנופים המדהימים הנשקפים מחבל ההרים הענק, לפגוש את האוכלוסייה המיוחדת המאכלסת אותו, ולצאת בעקבותיהם של מגלי ארצות מפורסמים שעשו את המסע הארוך במעלה ההרים אל הפסגות המושלגות.

כדאי לכם גם לשקול לחצות את אזורי הספר של ויאטנם. במהלך טיול אופנועים כזה, תוכלו להכיר ויאטנם האמיתית, אשר בדרך כלל מסתתרת לה מאחורי הסיפורים על המלחמה הארוכה. במהלך הטיול תעברו דרך הג'ונגלים הגדולים, דרך הכפרים הציוריים, וכלה בחופים עוצרי הנשימה של המדינה האסייתית, ותיהנו מטיול שיפתח לכם אופקים חדשים על תרבות שכמעט ואינה מוכרת בארץ.

זוהי רק טעימה קטנה ממגוון היעדים ברחבי העולם בהם תוכלו לסייר על גבי אופנועים עם ספיריאנס.

אם אתם אוהבים לרכב על אופנועים ואם אתם אוהבים לטייל ברחבי העולם – אתם במקום הנכון.

"ספיריאנס" מתמחים בארגון של טיולים ומסעות בכל רחבי העולם ובמיוחד בארגון של טיולים באופנוע.

טיולים באופנוע הם דרך נפלאה לחוות את האתרים היפים ביותר בעולם, לפגוש אנשים מעניינים מקרוב וליהנות מטיול בראש אחר. טיולים באופנוע עם ספיריאנס הם חווייה לכל החיים, ויעידו על כך מאות מלקוחותינו שטיילו אתנו בכל רחבי העולם. מעל 70% מהם חזרו ויצאו איתנו לטיולים נוספים.

טיולים באופנוע לכל העולם

אנו מציעים טיולים ביעדים לא שגרתיים – באפריקה, באירופה, ברכס ההימלאיה, בהודו, בוייטנאם ובמדינות נוספות. מדי שנה אנו מציעים מסלולים וטיולים למדינות שונות וחדשות ברחבי העולם – ואתם מוזמנים להצטרף.

טיולים באופנוע עם אקספיריאנס הם טיולים שנמשכים שבוע עד שבועיים בהשתתפות של כ 10-20 אנשים. הטיולים מאורגנים על ידי צוות החברה, כאשר לכל טיול מתלווים 2 אנשי צוות שמכירים היטב את המסלול ומובילים את הקבוצה לאורך הדרך.

המסלולים נבנים תוך הקפדה על רמת תכנון מדויקת כך שיתאימו לטיול אופנועים בקבוצה, ומתוך הנסיון העשיר שצברנו. לאחר מכן הצוות שלנו מבצע את המסלול בעצמו, בודק אותו לעומק, ועושה את השינויים וההתאמות המתבקשים. כך כשאתם מגיעים לטייל, אתם מקבלים את המסלול הטוב ביותר, כולל את האתרים החשובים לאורך הדרך, מקומות הלינה הטובים והמתאימים ביותר, הנופים ששווה לראות, המקומות ששווה לעצור בהם וכו'.

טיולים באופנוע – למי זה מיועד?

טיולים באופנוע מיועדים לאנשים שיש להם, כמובן, ניסיון וידע ברכיבה על אופנועים, אך ניתן לצרף אליהם גם מטיילים נוספים. אלו יכולים להצטרף או כמורכבים על אופנוע של חבר או בן–זוג לטיול, או להצטרף לטיול במכוניות הליווי שמלוות את הטיולים.

למה לבחור במסגרת של טיול קבוצתי? ובכן – הטיולים הקבוצתיים מאפשרים לכם ליהנות מהדרך ומהחוויות מבלי שאתם צריכים להתעסק בבירוקרטיה שמסביב. הם חוסכים לכם את הצורך בתכנון מפורט של היעדים ואת הארגונים הלוגיסטיים המורכבים. אנחנו דואגים לכל מה שמסביב – ולכם נשאר רק לרכב ולהינות. בנוסף – טיול קבוצתי מאפשר להינות מהחוויות הללו ביחד, לחלוק את ההתרגשות וההנאה עם החברים – ולהכיר חברים חדשים.

ה"טראנס-אלפינה" הוא שמה של דרך החוצה את הרי הקרפטים בכיוון צפון-דרום. דרך עתיקה שנפרצה עוד בימי הרומאים, ונועדה לחצות את רכס הפאראנג במקביל לדרך הראשית החוצה צפון לדרום בעמק בין רכסי הפאראנג והפגרשאן.

היא נסללה בימי המלך קארול השני (תחילת המאה ה-20) ושופצה ע"י הגרמנים בזמן מלחה"ע ה-II. בזמן שלטונו של צ'אוצ'סקו נפרצה דרך מקבילה החוצה את הרי הפגרשאן, והשמועות טוענות כי השליט המגלומן סלל אותה ע"מ להתחרות עם הטרנסאלפינה (ולנצח…) על תואר "הדרך היפה/מרשימה ביותר ברומניה".לאחרונה הסתיימו עבודות סלילתה מחדש של הטראנס-אלפינה, שחלקים רבים ממנה לא היו סלולים והיא היתה קשה למעבר ע"י כלי רכב רגילים. הכביש שנסלל, קרוב ל-150 ק"מ אורכו, מטפס אל הנקודה הגבוהה ביותר בה סלול כביש ברומניה וברכס הקרפטים בכלל – "מעבר אורדל", בגובה 2145 מ'. הוא סלול למופת – חדש וטוב ומאפשר לנהגים/רוכבים ליהנות עד הסוף מכל כלי רכב שאוהב סיבובים/השכבות… וכו'. עם זאת הוא "צנוע" וניכר שהושקעה מחשבה רבה בתכנונו החכם והמתחשב, תוך פגיעה מינימאלית ככל שניתן בטבע המדהים מסביב, ללא תאורות מיותרות, ברוחב "מספיק בדיוק" ולא רחב מזאת, ללא תשתיות גרנדיוזיות שחותכות ופוצעות בטבע. הנתיב מטפס מתוך האזורים הנמוכים והמיוערים לגבהים אלפיניים, כאלו שבזמן החורף הם מושלגים לגמרי ובקיץ מכוסים בצמחיה אלפינית רכה ועשבונית. אגמים נפלאים נפרסים לאורך הדרך ולצידיה, ופיתולי הכביש שעולה ועולה ועולה חושפים לאט עוד קימוטים וגוונים של צלליות הרים רחוקים שנחשפים באופק. האזור כולו אינו מיושב כלל, טבע פראי ואמיתי, בלתי נגוע ומופרע, עוצמתי ורם, שהיה נגיש עד לא מזמן רק להרפתקנים על רכבי שטח או רגלית.

ב-2013 צפוי אירוע ההשקה שמתכננים לכביש בחברה העיסקית המפתחת את הפרוייקט ואת המיזמים (בעיקר תיירותיים) לאורך הנתיב. זה יכלול בראש ובראשונה הזמנת צוות של התכנית "טופ-גיר" לנסיעה ספורטיבית שמצטלמת טוב בכביש. היוזמה הזו עבדה לרומנים טוב מאוד כאשר רצו לקדם את הכביש המקביל, ה"טראנס-פגרשאן", אז הגדיר צוות טופ-גיר את הכביש כ"כביש הטוב ביותר בעולם". ברומניה מקווים לחזור על מודל ההצלחה שייתן פרסום לכביש, שבשנים שחלפו הלך ונשכח אפילו מידיעת הרומנים עצמם…

לטעמי, הטרנס-אלפינה הוא הכביש היפה והמרגש ביותר ברומניה, ואחד היפים בעולם. כזה שראוי להיכנס לרשימת "כבישי החובה בעולם לאופנוענים", ובמקום גבוה.

סרטון/קליפ מהטראנס-אלפינה, מהטיול אופנועים לקרפטים וטרנסילבניה 2012

http://youtu.be/rrD6m3qqFJo

בחבל לדאק אשר במעבה הרמה הטיבטית, מצפון לרכס המרכזי של ההתרוממות האדירה הנקראת "הרי ההימלאיה", באזור המכונה "צ'אנג-טאנג" (המישורים הצפוניים), שוכנים להם 3 אגמים מרהיבים ביופיים בגובה של מעל 4500 מ'. "צו-מורירי" הוא שמו של אחד מהם, ועל-שמו נקראה שמורת הטבע של האגמים.

אורכו כשל הכינרת (כ ) אך הוא צר ממנה (), ובסה"כ כ 2/3 משטח הכינרת. גובה פני המים 4600 מ', ועומקם כ 40 מ' (גם כן דומה לכינרת). הוא ניזון הן ממי הפשרת שלגים מתוקים והן ממי מעיינות מליחים. הוא מוקף בפסגות הרים מושלגות בגובה שבין 5500 ל 6500 מ'.

ההגעה אל האגם לא קלה ואפשרית מכיוון מנאלי או מכיוון לה. מדרום תידרשו למעשה לחצות את ההתרוממות המרכזית של ההימלאיה – מעברי הרים אדירים, כבישים רעועים, מסע של יומיים. לחילופין תוכלו לקחת טיסה ללה בירת מחוז לדאק ולנסוע משם, אך גם נסיעה זו אורכת יום, ובחלקה האחרון מצריכה "ירידה לשטח" לשבילים ולדרכים בלתי סלולות (אם כי אפשריות). מעבר ההרים שממנו מתחילים לגלוש בירידה אל האגם הוא בגובה של 4800 מ'.

נוף האגם מהפנט את המתבונן למן הרגע הראשון בו הוא מתגלה מרחוק, שכן הוא אינו קבוע אף לא לרגע אחד. כל שינוי קטן בעוצמת הרוח או כיוונה משנה את גוון המים בשל התנועות הדקות והאדוות שהוא יוצר, השמש והעננים ההולכים ומטפסים על מדרונות ההרים מתעבים ונימוכים להם, יוצרים משחקים של אור וצל על האגם וסביבתו. שלל הגוונים אשר פרוסים לפניך: לבן של שלגים ועננים ממעל, צבעי מדבר אדומים-חומים-צהובים של מדרונות ההרים והסלעים מסביב, כל גווני הכחול האפשריים של האגם והשמים, ירוק של מרבדי העשב לחופיו… גם הגובה הרב ש"מרחיב" את כיפת השמים למימדי ענק, והאוויר הדליל והצלול המאפשר חדות ועומק של צבעים, ניגודיות וראות למרחקים, מעצימים את חווית ההתבוננות בתמונה הכ"כ מיוחדת הזו.

למרגלות האגם ישוב קבע אחד בשם קורזוק, שהוקם ע"י הנוודים הטיבטים לפני כ 300-400 שנים, בעת שהוקם המנזר הבודהיסטי במקום. האגדה מספרת שאחד מהמלכים האזוריים נאלץ לברוח עם נתיניו ולאמץ אורח חיים של נוודים (שבטי הנוודים הטיבטים נקראים "צ'מפה') לאחר שהפסיד בסדרה של מלחמות. הוא שלח שליח לטיבט ע"מ לקבל עזרה ולחזור ולנצח את אויביו, אך שליחו חזר עם 'לאמה' (נזיר טיבטי-בודהיסטי), וזה הקים מנזר במקום. אט אט הפכו הנוודים חסרי הדת לבודהיסטים, אימצו את אורח החיים השקט וחיי השלום וההרמוניה עם הסביבה ועם הטבע, וויתרו על מלחמותיהם. כך עזר אותו לאמה למלך "לנצח את אויביו"…

בכפר היו עד לפני 10-15 שנים אותו מנזר וכמה ספק בתים ספק אוהלים של תושבי הקבע שבמקום, אולם עם שיפור תשתיות התחבורה והתיירות מקבל הכפר תנופת בניה וכיום כבר יש בכפר כ 50 בתים, ואותם צאצאי שבטים של נוודים טיבטים מתקבעים אט אט, והולכים ומשנים את אורחותיהם. אמנם כמות התיירים קטנה מאוד והם מגיעים רק בעונה (קיץ), אך כל זה צפוי להשתנות עם השלמת סלילתו של כביש שיגיע עד לכפר, ויעזור בהבאתם של כמויות תיירים גדולות יותר שכרגע נרתעות מהדרך הקשה, סחורות, אפשרויות תעסוקה ועוד, ולבטח ישנה את צביונו של הכפר והפיתוח באופן מואץ.

ולמרות זאת, עדיין מדובר באחד האזורים הבתוליים ביותר בהימלאיה ההודית, אזור בו מצליחים לחיות בתנאים הקיצוניים רק מעטים בודדים, אותם צאצאי שבטים של נוודים, ועדיין מדובר בכפר קטן ושקט מאוד, החי את חייו הכפריים המסורתיים, עסוק בעיקר במלאכות ובעיסוקים המסורתיים, מנותק מאזורים אחרים מאוכלסים ומהשפעותיהם.

הדרכים הקשות, האקלים הקיצוני, הריחוק הרב, הקושי בהסתגלות לגבהים והיעדר תשתיות, והיעדר "רעשי הרקע" התמידיים של העולם המודרני המתועש, מעצימים את החוויה של מתי המעט שבוחרים כן להגיע, על אף כל הקשיים…

נוף, טבע, תרבות, ניתוק, התבוננות, השראה, פשטות… חוויה עמוקה ומיוחדת. משהו מעולם אחר.

מבין שלל המקומות המרהיבים והעוצמתיים בנמיביה, יש אטרקציה אחת העולה על כולן – דיונות החול האדומות בסוסוס-ווליי (Sossusvlei).

"ים החולות" הוא אזור המשתרע על שטח הגדול ממדינת ישראל לאורך החוף האטלנטי ויש בו דיונות חול המתנשאות לגובה של מעל 300 מ' – הגבוהות בעולם.

האזור מתחרה בגאון על התואר "האתר המצולם ביותר בעולם", ולא בכדי. הצבעים, הדממה, העוצמה… הרי החול העצומים והעתיקים עומדים שם עשרות אלפי שנים, והרוח משנה אותם אל מול עיניך בשניות, מכסה את עקבותיך מלפני דקה כאילו מעולם לא דרכת עליהם. השמיים שאין שניים להם בעומקם הכחול נחתכים בסכין אדומה עזה כשלהבת, חדה וציורית, לעיתים מעוגלת ולעיתים קווית, מתהדרת בגוונים ובצלליות כהות כאשר השמש הנמוכה מלטפת ברוך את הדיונות בשעת זריחה או שקיעה.

הלבן הבוהק של מישורי המלח היבשים סגורים בקירות חדים, מעלים אד מהביל בחום היום. עצים מתים-חיים עומדים שם, כאלו מצליחים לשרוד ממנת המים המועטה המגיעה בעת שיטפון אחת לכמה שנים או אף פחות, ובינתיים השירו את כל עלוותם ונשארו עירומים בחום היום ובקפאון הלילה.

המראה של ים החולות מראש הדיונה הגדולה לאחר טיפוס מפרך על הסכין הוא מחזה שלא יישכח מראשי – דיונות עד לקצה האופק, ים אדיר בצבעי צהוב-כתום-אדום, גלים גלים מתגלגלים. ואז, בתום שעה קלה של השתאות, ירידה מטה אל המדרון הרך. כשהרגל שוקעת בחול אתה מרגיש את החול חם ונעים מבחוץ, אך קריר ולח ממתחת.

הזכרונות והגעגועים. דברי ימי מדבר.

מתעניינים באפשרות לצאת לטיול אופנועים מרתק בחו"ל, בנופים מדהימים ובאווירה שונה? שווה לכם לשקול לצאת איתנו לטיול יוצא דופן – טיול אופנועים ברומניה.

ספיריאנס מתמחה בטיולי אופנועים מאורגנים בכל רחבי העולם. למדריכי החברה ניסיון רב בטיולי שטח איכותיים, מרתקים ולא שגרתיים. אנו מארגנים את הטיול מא' ועד ת' – ככה שאתם לא צריכים להתעסק בביורוקרטיה ובארגונים השונים – ויכולים להתמקד בהנאה מהטיול עצמו.

אחד הטיולים הפופולאריים ביותר שלנו, אליו יצאו כבר עשרות רבות של מטיילים, הוא טיול אופנועים ברומניה.

טיול אופנועים ברומניה – שווה לדעת

במהלך הטיול אנו מבקרים בכפרים מסורתיים, עוברים בערים עתיקות, נפגשים עם התרבות המקומית, האוכל, החיים הכפריים. הטיול עובר בכבישים, אגמים, נהרות ונופים שלא תשכחו בהרי הקרפטים, כולל רכיבה בשתיים מהדרכים היפות ביותר בעולם בעיני רבים, מעברי הרים שהפכו מבוקשים ביותר בקרב אוהבי טיולי אופנועים, בהרי הקרפטים, ה"טראנס-פגארשאן" וה"טראנס-אלפינה". כל תיאור יגרע.

הטיול מתחיל כמובן בעיר הבירה בוקרשט, שם אנו אוספים את האופנועים. מבוקרשט יוצאים לאזורי ההרים ובמהלך הטיול מטפסים אל נקודות תצפית יפהפיות. במהלך הטיול נבקר גם במכרות מלח, בכפרים, בטירות, בכנסיות וכמובן נפגוש את התושבים המקומיים, נאכל במסעדות מקומיות ונישן בבתי מלון מפנקים.

טיול אופנועים ברומניה הוא דרך נהדרת לחוות את המדינה המיוחדת הזאת באמצעות ביקור במקומות לא שגרתיים שאליהם לא תוכלו להגיע בטיול רגיל. הוא מפגיש אתכם את התושבים, הנופים והתרבות בגובה העיניים.

טיול על אופנוע הוא אחת מהחוויות המרגשות והממלאות שניתן לתאר. בין אם לבד או בזוג, הרכיבה הופכת את ה"זמן המת" בטיול לחוויה בעלת ערך במסע. כל נסיעה מיעד אחד לאחר הופכת לחלק אינטגראלי מהטיול ולחוויה מלאת עוצמה. ההתרגשות שבלגלות נוף חדש נפתח מאחורי העיקול, הקרירות שמלווה טיפוס למעבר הרים במעבה היער, השקט שבקסדה שמלווה בשריקת הרוח, תחושת הרוכב שהוא חווה את הכל בזכוכית מגדלת, שאין אפשרות להימלט מהסביבה. טיול על אופנוע הוא חוויה בעלת איכויות מדיטטיביות.

כדי להפיק מטיול על אופנוע את ההנאה המלאה, יש להשקיע משאבים רבים בהוצאתו לפועל, החל משלב התכנון ועד לביצוע עצמו. בשביל זה אנחנו פה. שמי סער ספיר ואני הבעלים של "אקספיריאנס – טיולי אופנועים", שמארגנת טיולי אופנועים ליעדים שונים בעולם – ואני שמח להביא לכם טיפים שיהפכו טיול על אופנוע בחו"ל או בארץ לחוויה שלא תשכחו לעולם:

לפני שיוצאים לדרך… לפני שמתחילים לתכנן ולדמיין…

חשוב מאד להגדיר מה אתם רוצים להשיג בטיול. מה אופי הטיול הרצוי ומה מטרתו??

להלן כמה שאלות מנחות – שהתשובות אליהן יסייעו לכם לתכנן את הטיול שאתם רוצים באמת:

איזה טיול זה עומד להיות? האם אתם מעוניינים בטיול אופנועים ורכיבות בנוסח של "לתת בגז" ולגמוע כמה שיותר קילומטרים, או אולי בטיול רגוע המשלב עצירות בבתי קפה בעיירות נופש ציוריות על קו החוף עם הרבה זמן פנוי ומרחב לשינויים? חולמים על טיול שטח עם הרבה בוץ, או על טיול בכביש/שביל רך?

האם אתם מעוניינים לטייל עם או בלי בני/בנות זוג? רומנטיות במיטה זוגית או בירות, מיטות סינגל, וחופש מהאישה/בת הזוג?

האם אתם רוצים לטייל לבד או בקבוצה? החופש לעשות מה בראש שלך כשאת/ה לבד, או הצחוקים והחברותא והכיף שבקבוצה?

אם אתם בטיול קבוצתי – כמה רוכבים יש בקבוצה, מהי רמת הרכיבה שלכם ביחס לשאר הקבוצה, ובכלל מה רמת הרכיבה הממוצעת בקבוצה?

האם אתם מעוניינים לשוב בכל יום לישון במקום קבוע (טיול "כוכב") או להתקדם ממקום למקום ובכל יום ללון במקום אחר?

כמה זמן יימשך הטיול? כמה ימים מתוכם תרכבו על האופנוע? כמה שעות רכיבה תשלבו מדי יום?

באיזו עונה יתרחש הטיול?

האם יש סגנון אופנועים ספציפי שאתם מעדיפים – דו"ש, הארלי, ספורט?

איזה תקציב מוקצב לטיול?

בטיחות – לבשו מיגון מלא. תמיד

אני לא מבין איך עדיין אין חוק (בארץ) המחייב לבישת מעיל ממוגן לפחות, בנוסף לקסדה. הרי ברכב כמעט 100% מהאנשים אפילו לא חושבים פעמיים אם לחגור חגורה, בטח שלא מקדימה. אז מדוע אותם אנשים עולים לכלי כל כך הרבה יותר מסוכן ופגיע כמו אופנוע מבלי לעשות את המינימום הנדרש להגנתם? המינימום הזה הוא לא רק חבישת קסדה, אלא גם לבישת מעיל ממוגן לפחות. טוב יעשו אלו שימגנו עצמם גם מגני ברכיים, כפפות וכמובן נעליים סגורות וטובות.

הכירו את הגורמים המעלים את רמת הסיכון בטיול

לטיול על אופנוע בחו"ל מתווספים גורמים המעלים את רמת הסיכון. הראשונים שבהם הם הכבישים הלא מוכרים והאופנוע הזר. לכך נוספת גם התנועה שמתנהגת קצת אחרת – בין אם מדובר בתרבות נהיגה נעימה ומקבלת לאופנוענים, כמו זו שתפגשו באירופה, ובין אם זה הכאוס המוחלט של הודו בו האופנוע "לא נספר". מנהגי וחוקי הכביש שונים מאוד ממדינה למדינה ומאזור לאזור: זכות קדימה בצמתים (גם מרמזורים), עקיפות וירידה לשוליים, איתותים שונים (אורות גבוהים, וינקרים, צופר, ידיים), שילוט לא מוכר ועוד. אלו דברים שהאינסטינקט שלנו פשוט לא מכויל אליהם, ועל אופנוע יש ל'אינסטינקט' הזה חשיבות עליונה.

כדאי לקחת בחשבון גם את ה"מחויבות" לטיול המתוכנן וללוח הזמנים שדורשים לעתים "למשוך את החבל" קצת יותר ולרכב בתנאים שאולי לא הייתם יוצאים בהם לרכיבה בארץ. לדוגמא – תנאי מזג אוויר או ראות לקויה, מחלה, עיכובים וכניסה לשעות הלילה, ועוד.

ביגוד לרכיבה

בחירת הביגוד והמיגון תלויה במזג האוויר, הבעיה היא שברוב המקומות קשה "להתחייב" למזג אוויר מסוים. כדי להימנע מסחיבת ביגוד רב וכבד, מומלץ להצטייד בחליפות ממוגנות שתפורות בצורת "קליפות" – כלומר, ניתן לקלף מהן שכבות ולהתאימן למזג אוויר קר, חם, רטוב או יבש. אלו נקראות "חליפות עונת מעבר" ובד"כ הן מצוידות בבטנה מחממת נשלפת ובשכבה חיצונית ממוגנת גשם/רוח. ליעדים חמים יש חליפות בעלות שלוש שכבות להתאמה מירבית (מעיל רשת קיצי ממוגן, פנימית מחממת, ושכבה חיצונית נגד גשם).

אני ממליץ על השילוב הבא: קחו מעיל מיגון קל (קיצי), פליז חם וטוב, וחליפת סערה כזו שאפשר ללבוש מעל הבגדים (אטומה לגשם/רוח). השילוב הזה יספק לכם אפשרויות לבוש ומיגון לכל מצב ולכל מזג אוויר, חסכון בתקציב (למי שאין ציוד מיגון שכזה מראש), ויעילות במשקל ובמקום אחסון, כי ציוד הרכיבה הוא גם הביגוד החם שלכם (ללילה, או לימים בלי רכיבה).

ציוד חשוב, ואמנות הצמצום

כמות הציוד שניתן לקחת כשמטיילים על אופנוע ללא מקום לינה קבוע היא מוגבלת ולכן מומלץ לארוז בצמצום. כשאתם ניגשים לארוז זכרו שאת כל הציוד תצטרכו להכניס לכל היותר לשלוש מזוודות. כדאי שתדעו אילו מזוודות יצורפו לאופנוע שלכם ובאיזה נפח. את המזוודה שהבאתם אתכם תוכלו להשאיר בד"כ בסוכנות שמשכירה לכם את האופנוע עד שתחזרו.

ביגוד: זכרו שיש לכם בגדי רכיבה שישמשו אתכם ברוב הטיול. כל שנדרש ל"השלמת התמונה" הם בגדים תחתונים (גרביים, תחתונים, חולצות). ברוב המקרים (ללא קשר למשך הנסיעה!!), חמישה זוגות מכל פריט יספיקו. רצוי גם לקחת כפכפים/סנדלים להרגעת הרגלים מהנעליים בסוף היום.

ביגוד חם למקרה הצורך: קחו סט אחד טוב שבו תשתמשו בשימוש חוזר. חליפת סערה שמשמשת גם לרכיבה תהווה חסכון אדיר במקום ובמשקל.

כלי עבודה: קחו אתכם כלי עבודה בסיסי בסגנון "לדרמן" לכל הפחות. אם ניתן לקחת כמה מפתחות בסיסיים, מברגים וכיוצ"ב (ערכה קטנה שאינה תופסת כמעט מקום), מה טוב. גם אם אינכם יודעים מה ההבדל בין פיליפס לפלייר, יש סיכוי טוב שבמקרה הצורך תפתיעו את עצמכם ואולי אף תאהבו את זה. גם אם לא תצליחו יש סיכוי שמישהו אחר יוכל להיעזר בהם כדי לעזור לכם באמצע הדרך.

חבל בנג'י לקשירה: זהו פריט שמומלץ לקחת לכל מקרה ויכולים להיות לו שימושים רבים. לכל הפחות הוא יכול לשמש בתור חבל כביסה או ע"מ לקשור בגדים רטובים על האופנוע לייבוש.

אזיקונים: ציוד חובה.

מגבונים לחים ו/או בקבוקון סבון ללא שטיפה: טוב שיהיה, לא תמיד יש מים לשטוף ידיים.

תיק מיכל: חשוב ונוח. לכל הדברים שתרצו שיהיו נגישים כגון: ארנק, כסף קטן, מצלמה, מפת דרכים, פנקס קטן, מטען לסמארטפון (כי ה-GPS רוצח לו את הבטרייה), ספר קריאה, כובע, קרם הגנה, משקפי שמש ועוד.

חשוב לבדוק: שתיק המיכל מתאים לאופנוע אותו תשכרו, שיהיה כזה שנשלף בקלות, ונוח לנשיאה גם ללא האופנוע.

ידית אחיזה לGPS/טלפון: ודאו שברשותכם כזו שמתחברת לכידון האופנוע.

חיבור למצת: בהחלט צפוי להקל עליכם מאוד את החיים בכל הקשור לטעינת הסמארטפון.

אם אין שקע מצת מובנה באופנוע שאותו תשכרו, קחו שקע מצת וחברו אליו כבל חשמלי כפול ארוך מספיק, עם תנינים קטנים חשמליים לאחיזה בקצה. עם קצת תושייה או עזרה תוכלו לחבר את התנינים למצבר האופנוע ולייצר לכם שקע מצת לנוחיותכם.

מפה טובה – חשוב שתהיה ברורה, בצבעים, ועליה תסמנו את המסלול במרקר ברור. מקמו אותה מול העיניים בתא השקוף המיועד לכך בתיק המיכל.

טיפ קטן: סמנו על המפה או אפילו רישמו בצד את סיפור הדרך – מספרי כבישים, פניות/מחלפים, ערים גדולות, אתרים, מעברי הרים, תחנות תדלוק/ריענון וכל נקודת ציון חשובה אחרת ביום הטיול.

השכרת האופנועים

זהו נושא מורכב ובעל חשיבות עליונה כמובן…

למעט במערב אירופה וצפון-אמריקה, שם ניתן למצוא בקלות חברות גדולות, טובות ואמינות, ברוב המדינות בעולם אין חברות השכרה שכאלו, ובוודאי לא חברות בינ"ל כמו בעולם הרכבים הפרטיים. לכן, בלית ברירה, תצטרכו לסמוך על סוכנים מקומיים שיספקו לכם אופנוע במצב טוב. היעזרו בעצות הבאות:

בקשו המלצות על חברת השכרת אופנועים טובה באזור אליו תיסעו ממכרים ובפורומים מתאימים ברשת.

בדקו כמה סניפים יש לחברה ממנה תשכרו את האופנועים וכמה מהם קרובים לנתיב המתוכנן. אם הסניפים מספקים לכם מענה לאורך הנתיב הספציפי של הטיול, מה טוב, אך גם אם לא – חברה גדולה שלה הרבה סניפים היא לרוב עדיפה מבחינת תחזוקת הכלים, תחלופה של אופנועים מיושנים (כלומר החזקת צי חדש יותר), מתן שירות וחלופות במקרה של תקלות, השכרת ציוד נילווה ועוד.

אם מדובר בחברה קטנה במדינות פחות מפותחות – בקשו לראות המלצות מאנשים שהשכירו ממנה אופנועים בעבר. אם תקבלו מעט מדי זו סיבה להרים גבה. אם תקבלו מכתבי המלצה בנדיבות (בעיקר של אירופאים) – זהו סימן טוב.

איך נראה אתר האינטרנט של החברה? לחברה טובה שמכבדת את עצמה יהיה אתר אינטרנט ראוי. לחברה מיושנת שלה אתר אינטרנט מיושן, דל, שאינו חושף מספיק פרטים, תמונות וכיוצ"ב… כנראה יהיו גם אופנועים ושירות שכאלה… ולהיפך. זהו כמובן כלל אצבע בהכללה וככזה הוא לא תמיד נכון, אבל באותה מידה הוא גם "ברוב המקרים" נכון!

שאלו ובדקו מה קורה במקרה של תקלה ושתפו את נציג החברה בנתיב המתוכנן. לעיתים יש לחברות הסכם שיתוף פעולה עם חברות אחרות או נותני שירות/מוסכים לאורך הנתיב והן יוכלו להציע פתרון מבלי שיהיה סניף של החברה המשכירה.

בקשו לראות/לקבל במייל את חוזה ההשכרה וכל מסמך אחר עליו תתבקשו לחתום. קראו אותו בעיון ושתפו אותו עם חברים כדי לבדוק שהוא הגיוני.

בדקו אלו ביטוחים כלולים במחיר ההשכרה –  ודאו שכלולים בו ביטוח חובה וצד ג'. למרות שבחו"ל לעיתים המינוחים שונים – ודאו שהכיסוי קיים וכתוב בחוזה ההשכרה.

בדקו מה גובה ההשתתפות העצמית במקרה של נזק חמור "Total loss"? האם ניתן להפחית או לבטל את ההשתתפות העצמית ע"י העלאת הפרמיה מראש? ובאיזה אמצעי הם משתמשים לצורך גביית אותו סכום בעת ההחזרה?

בקשו לדעת איזה מודל תקבלו במדויק. אות אחת במודל, כמו גם שנת ייצור, יכולים לייצג הבדל גדול באופנוע שתקבלו.

נסו לקחת את האופנוע עליו תרכבו לנסיעת מבחן (מהסוכן, או מחבר/מכר) לפני היציאה לטיול במטרה להרגיש את האופנוע ואת התנהגות הכביש שלו, כמו גם את התפעול שלו, כדי לוודא שהכלי מתאים לכם, ולהכיר אותו ככל שניתן מבעוד מועד.

בדקו אילו עזרים ותוספות מגיעות עם הכלי – בחינם או בתשלום.

תכנון ציר נסיעה

לפני שאשתף אתכם בכמה טיפים מניסיוני, אמליץ בחום לאמץ מראש גישה שמבינה כי אין אפשרות "להספיק הכל" בטיול (וגם בחיים) וכי יש דברים שעדיף להשאיר לפעם הבאה. פעמים רבות המנטליות הישראלית דוחקת בנו לרוץ ולהספיק לסמן V על כל מקום חשוב במפה ובכלל כמה שיותר. נכון, כאן בישראל קל יחסית לעשות זאת, מדינה קטנה שכזו אפשר לחצות ביום רכיבה, אך רוב מדינות העולם גדולות בהרבה ובד"כ הזמן מגביל מאוד.

ההמלצה שלי היא אליכם היא כזו: התמקדו באזור מסוים שאותו תוכלו לכסות בצורה נוחה. אל תנסו לרקוד על כל החתונות. בטיול על אופנוע חשוב לרכב בכיף, בהנאה וברוגע ולא מתוך לחץ להגיע. זכרו – תכניות הן בסיס לשינויים. בין אם שלכם, של אלוהים, של הגורל, או של מרפי, תמיד השאירו מקום לטעויות. אתם נוסעים לטייל וליהנות, אז אל תלחיצו את עצמכם יותר מדי.

להלן עוד כמה המלצות (אופרטיביות) בנושא תכנון ציר הנסיעה שכדאי לכם לחשוב עליהם לטיול הבא:

אל תיסעו בחושך בכבישים שאינכם מכירים.

חשבו את המהירות הממוצעת היומית שלכם (כלומר הזמן שייקח לכם להגיע מנק' A לנק' B) כולל כל העצירות! בין אם לקפה, לארוחת צהריים, לסיור באתר, לתמונות, שירותים, קניות, סיגריות, או למנוחה, העצירות הן בד"כ הגורם המשמעותי ביותר בחישוב המהירות הממוצעת. לדוגמה, אם אתם רוכבים במהירות של 120 קמ"ש במשך שעה שלמה רצוף (במקרה הזה לקחתי נתון גבוה מאוד שאפשרי כמעט רק בנסיעה על High-way) ואז עוצרים לקפה למשך חצי שעה "בלבד" – המהירות הממוצעת שלכם ירדה מ-120 ל 80 קמ"ש!

כשאתם מחשבים את הזמן שייקח לכם להגיע לנקודת סיום יום הרכיבה קחו בחשבון  שה-GPS מחשב זמן נסיעה נטו והוסיפו לכך את זמני ההפסקות שלכם, כמו גם כניסות לאתרים.

פרמטרים נוספים שישפיעו על חישוב זמן הרכיבה היומי הנכון לטיול שלכם הם: אופי הקבוצה (צעירים, מבוגרים, עם או בלי בנות זו), גודל הקבוצה (עצירות לוקחות הרבה יותר זמן בקבוצה גדולה, כך גם יציאות בבוקר, והצורך לרכב לפי האיטי ביותר), אופי הרכיבה המצופה והרוכבים (בכיף בשאנטי על הארלי, או באדרנלין על Rים), אופי הכבישים ומהירות הנסיעה המותרת/אפשרית (עירוניים, הרריים, מישוריים, דרכי עפר, קטעים משובשים).

חוקי אצבע ומרחקים לקבוצת רוכבים ממוצעת

400 ק"מ ביום הם הרבה לרוכב הממוצע. זהו הספק אפשרי אם צריך פשוט להגיע ממקום למקום על כבישים מהירים/בין-עירוניים, אך בימים כאלה בעיקר רוכבים הרבה בין קפה לקפה. יותר מדי ימים כאלה בטיול הם מתישים ביותר (ממליץ מקסימום יומיים על שבוע רכיבה).

200-350 ק"מ ליום רכיבה הם התחום הנוח והטוב. ביום רכיבה כזה, צריך לרכב ולשים לב לשעון, אך אין לחץ ויש זמן לעצירות בכיף למה שצריך ורוצים, ו/או לשינויים ומקרים ותגובות.

מתחת ל 150 ק"ח זהו יום שאנטי, עם הרבה מרווח זמן לעשות כל מה שרוצים בדרך. זה מרחק שאפשר לעבור בשעתיים נסיעה (ואף פחות), אפילו אחרי יום של מנוחה.

טווח בטחון – תכננו את הימים כאילו יש לכם פחות שעת אור אחת ביום מהמצופה וחשבו שאתם רוצים להיות שעה לפני כן כבר במלון. עכשיו התיישבו לחשב עם מה שנותר לכם. נזק גדול זה לא יעשה, אפילו אם הכל ילך כמתוכנן. אז תגיעו מוקדם יותר למלון, או תתרווחו קצת יותר בדרך אם תרגישו שאתם מקדימים את הלו"ז. לא תפסידו המון ולעומת זאת – במקרה הצורך הטווח הזה עשוי לעזור מאוד.

דברים שחשוב לבדוק על מנת לתכנן ציר נסיעה

ההכנות ועומק הבדיקות תלויים כמובן במדינת היעד ובאזור בו תטיילו ובאישיות שלכם. עם זאת, להלן רשימה מקיפה של נושאים עליהם רצוי לתת את הדעת ברמה זו או אחרת לאורך המסלול:

תחנות דלק

אוכל ומסעדות

קילומטרז' יומי

נתיבים חלופיים

אתרי תיירות מעניינים

מעקפים ומחלפים גדולים

דרכים משובשות או דרכי עפר

דרכי נוף הרריות

מעברי הרים גבוהים לאורך הנתיב

בתי חולים

מוסכים/מרכזי שירות לאופנוע

עיירות נופש/תיירות – במקומות אלו תמצאו בקלות סוכנויות, מלונות, אינטרנט, בנקים ו/או חלפני כספים, מסעדות, תיירים אחרים, מתנות וקניות, פעילויות ודומה

חשוב גם לבדוק איפה אין תשתיות אלו לאורך המסלול, עם דגש על מקומות בהם אין מלונות, אינטרנט, כיסוי טלפוני ואופציה להחלפת מטבע.

GPS

מעשה כל המפות ותוכנות הניווט נמצאות כיום בסמארטפון, ואין ממש צורך במכשיר GPS  נפרד. שימו לב להוריד תוכנה טובה של חברה גדולה ואמינה ולא להסתפק באפליקציות שאתם לא יודעים מה אמינותן ומקורן. בדקו שהמפות שהורדתם מעודכנות. כמובן שטוב תעשו אם תזינו לתוכן את הנתיבים המיועדים מבעוד מועד. זה נוח, יעיל וחסכוני.

אוהבים טיולים על אופנוע? מתעניינים במסעות ברחבי העולם? הגעתם אל המקום הנכון!

חברת "ספיריאנס" מתמחה בטיולים ומסעות ברחבי ועולם – ובמיוחד בטיולים על אופנוע. החברה מציעה מסלולי טיולים על אופנוע ליעדים לא שגרתיים בכל רחבי העולם.

טיולים על אופנוע – למי זה מיועד?

טיולים על אופנוע מיועדים לכל מי שאוהב טבע, תרבות, נופים ואנשים ורוצה לשלב אותם עם רכיבה על אופנוע, שמאפשרת ליהנות מהנופים ומהחוויות בצורה ייחודית.

אנו מארגנים טיולים על אופנוע למדינות כמו הודו, וייטנאם, נמיביה, רומניה, דרום אפריקה, ספרד, יוון ועוד. הטיולים נמשכים בין שבוע לשבועיים. בכל טיולים משתתפים 10-20 אנשים, והחוויה מועשרת בזכות הרוח הקבוצתית והשיתוף.

טיולים על אופנוע מיועדים לאנשים בעלי ניסיון ברכיבה על אופנוע ורישיון מתאים. אליהם יכולים להצטרף גם מטיילים ללא ניסיון/רישיון (חברים, בנות זוג, ילד) כמורכבים, או באחת ממכוניות הליווי שלנו שמצטרפות לכל הטיולים. באמצעות טיולים על אופנוע ניתן להגיע למקומות ייחודיים, כאשר הרכיבה מאפשרת גם עצמאות אישית וגם חירות קבוצתית.

טיולים על אופנוע – חוויה שלא תשכחו

כל מי שטייל פעם על אופנוע, יודע שזו חוויה בלתי נשכחת – שאי אפשר להשוות אותה לטיול רגיל. טיולים על אופנוע מאפשרים להגיע למקומות חדשים, שונים ומעניינים, מרוחקים, נידחים ובלתי נגישים בדרכים אחרות. הטיולים מאפשרים לגמוע מרחקים רבים ולהרגיש את הטבע והתרבות מקרוב.

טיולים על אופנוע בחברת "ספיריאנס" מאורגנים היטב ובקפידה. המסלולים נבדקו בוצעו קודם לכן ע"י מדריך מטעם החברה, שבחר את המסלולים המרתקים, המגוונים והמעניינים ביותר. הטיולים מאורגנים כך שיתאימו לאנשים בעלי תחומי עניין שונים, ויספקו לכל אחד ואחד שלל חוויות מרגשות. כל טיול יוצא עם צוות מלווה של שני אנשים, שמלווה את הקבוצה ומסייע לה לחוות את האיזור בו אנו מטיילים בצורה הטובה ביותר. הטיולים שלנו מאורגנים מא' ועד ת' – כולל כל נושאי השינה, המזון והגיבוי הלוגיסטי.

אם אתם מתעניינים בנושא ורוצים לצאת לטיולים על אופנוע ברחבי העולם, אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר בטלפון 054-4443324 ונשמח לספק לכם מידע נוסף על טיולים על אופנועים בחו"ל

המגע הראשון שלי עם הודו כעולם בעל תפיסה שונה התרחש מיד לאחר טקס קבלת האנפילדים.

טקס הפוג'ה המסורתי הכולל איבזור האופנועים במקלות קטורת בוערים, מחרוזות פרחים על הכידון, תפילת דרך ממושכת וכיבוד האופנועים בממתק, שמר עלינו לכל אורך הדרך אבל לא כל כך באדיקות….

ערכתי היכרות בין הרויאל אנפילד השחור שקיבלתי הנחתי עליו את ישבני ומצאתי אותם תואמים.

תרגלתי כמה הנעות מנוע בעזרת ה"קיקסטרטר" לכל צרה שלא תבוא ותפסתי מקום טוב בראשות השיירה.

יעד הנסיעה הבתולית היה תרגול הפעלת אופנוע "הפוך" והשתלבות בתנועה ללא חוקים.

ללא הכנות נפשיות מצאתי עצמי מתמרן בין משאיות, אופניים, עגלות גמלים וטוסטוסים מכל הסוגים.

למדתי מהר להבדיל בין טוסטוס משפחתי (עד 5 מקומות ישיבה) טוסטוס משא (כזה שלא רואים בו את הרוכב) טוסטוס ספורטיבי (עם אגזוז פתוח)  וטוסטוס מונית (עם גברת מורכבת על הצד)…

למדתי מהר מאד שההודים לא אוהבים לקלל כמונו בעזרת הצופר אלא משתמשים בו לאזהרה בלבד.

מכיוון שמראות צד בכלי רכב בהודו מאד יקרות, נמנעים ההודים ממראות ומרבים להשתמש בצופר לשם הצהרת נוכחות. תזמורת הצופרים מכלי הרכב חודרת כל סנן בקסדה ונספגת בחלל המוח…

בעודי מחשב כל פנייה על הכביש, מתבלבל בין דוושת הילוכים ובלם ומקפיד לסחוט את מתג הצופר, מחליט האנפילד שלי לשבות ממלאכתו ולדומם.

שניות של חרדה עברו עלי. השיירה חלפה ואני תקוע בעשר דקות הרכיבה הראשונות שלי על פסל של אופנוע וצופה בשיירה המתרחקת.

לא זכרתי אף מילה בשפת ההינדי אבל זכרתי את הדרך חזרה למלון אז נרגעתי…

דקה אחרי שנרגעתי הגיעו המלאכים.

למלאך אחד קוראים סוני והוא בעל חברת האופנועים. השני שמו דרמינדר והוא מכונאי קוסם!

הקוסם בדק וגילה שאין דלק במיכל…

הסוני הטעין אותי על אחוריו והקוסם הטעין את עצמו על פסל האופנוע.

מעתה צריך הרבה דמיון כדי להאמין.

הסוני נצמד אל הפסל כשאני טעון מאחוריו וברגלו השמאלית דחף את הפסל עם הקוסם שמעליו…

זה היה יכול להיות מאד נחמד אם זה לא היה נמשך לאורך עשרים קילומטר עד הגיענו לתחנת הדלק…

זה היה יכול להיות נחמד אם זה היה נמשך עשרים קילומטר אבל בלי עקיפות במהירות 80 קמ"ש…

הרגשתי מרוב פחד את אשכיי מתנדנדים כעגילים על אזניי ומלמלתי תפילות בשפה שהמצאתי באותם רגעים.

אחרי כעשרים דקות חברנו אל השיירה בתחנת הדלק.

הפסל שב לתפקד.

גם אני….

מקדש העכברים

אל ההרפתקה אותה עמדתי לחוות הגעתי ללא הכנה מוקדמת. רצף המקדשים והטירות אותם ביקרנו במסע האופנועים ברג'סטאן שבהודו הפך אותי לשאנן. כמנהג ההודי, חלצתי את נעלי בשערי המקדש ופסעתי בבטחה לצלילי פעמונים לצד מאמינים חובשי טורבנים רחבי שוליים ונשים עטויות סארי בצבעי כתום ורוד ואדום בוהקים.

גל הריח שפרץ מאולמי המקדש ושטף את פני היה מחריד. רעש הפעמונים גבר וענני עשן הקטורת מילאו את חלל האוויר הדחוס. זרם המבקרים גבר ומנע את נתיב הנסיגה. באין ברירה נסחפתי פנימה אל האולם המרכזי ואז נגלה לעיני הדבר האמיתי. אלפי עכברים התרוצצו בין רגלי המבקרים היחפות ונעלמו בתוך הכוכים האפלים. משפחות גדולות של עכברושים הסתירו את קערות החלב ומזון "האלים" המפוזרות לאורך משטחי הרצפה ברחבי המקדש. להקות גדולות של עכברונים צעירים ושובבים שיחקו להנאתם בחצרות המקדש וחלקם אף הדגימו תנוחות סקס בפרהסיה…

המחזה ההזוי נמשך דקות ארוכות עד לגמר טקס המנחה כשכל ההודיות הזקנות סיימו בתורן לקבל את ברכת העכברים…  פרצתי החוצה לאוויר העולם כשאווירת הקדושה שורה עלי ואינה מרפה ממני.

דקות ספורות אחר כך הגיתי במוחי רעיון וגמלה בי החלטה.

תם מסע האופנועים, שבנו הביתה גדושים בחוויות, פרקנו את הציוד ויצאתי למשימתי המוגדרת. לצורך המשימה הייתי זקוק לחליל. פשפשתי בזיכרונות וחיפשתי מי מחברי למד לנגן בחליל בילדותו.

מכיוון שלא הצלחתי להיזכר, נסעתי לאיקאה לחפש חליל.

במציאון של איקאה מצאתי חליל עם חור חסר שלא ייחסתי לו חשיבות. בשל כבוד עצמי, נמנעתי מלנסות את כוחי בחילול באיקאה, שילמתי עבור המציאה ומיהרתי הביתה.

העמדתי את כן התווים מול העיניים, התיישבתי בניחותא על הרצפה בישיבה מזרחית והתחלתי לנגן. מהר מאד הבחנתי שאין כל דמיון בין הצלילים שאני רוצה להשמיע ובין הצרצורים הבוקעים מהחליל… נזכרתי כי אינני יודע תווים במיוחד ואולי ליתר בטחון כדאי ללמוד קודם תוים… נסעתי לסטימצקי ורכשתי בתלושי שי את "החלילן מהמלין"  תווים לא היו בספר אבל מצאתי בו את תמונות הנכונות. הקשבתי לתמונות ולמדתי אט אט את המנגינה…

אחרי כמה ניסיונות חילול, לבשתי גלימה כמו בספר ויצאתי לרחובות המושב במטרה לאסוף את כל העכברים המסתובבים בשכונה ולהובילם לפרדסיה השכנה…

בפאתיה האחוריים של פרדסיה יש חצר גרוטאות שמתאימה מאד להיות מקדש לעכברים. כמו שכתוב בספר, חיללתי וחיללתי מבלי להסית פני לאחור. פסעתי בראש השיירה עד למקום המקודש. כשנגמרה לי הבטרייה בחליל, השפלתי מבט וסובבתי לאחור…

עשרות חתולים מכל הסוגים ומכל הצבעים, מצור משה מגאולים ומפרדסיה ליוו אותי אל מגרש הגרוטאות ואפילו לא עכבר אחד לרפואה…

הסתבר כי החור החסר בחליל של איקאה הוא זה שזייף את המנגינה ומשך את החתולים אחרי במקום את העכברים….

השלכתי בחמת זעם את החליל למציאון של איקאה וקניתי כרטיס טיסה חזרה להודו כדי לבקר במקדש החתולים….

נחיתה בהודו

הימים האחרונים בדלהי לפני שהקבוצה נחתה התחילו להימתח ולהתארך יתר על המידה בשבילי. זה היה שילוב של כל הגורמים ביחד: חום הנורא משולב בלחות בלתי נסבלת וזיהום אוויר, הרעש הנורא של צפצפות המכוניות והריקשות, ההודים של ה main bazaar שמציקים לתיירים בלי הרף, הסידורים והריצות כדי להספיק עוד איזה עניין קטן פה ועוד איזו סגירה שם… ובעיקר הציפייה כבר שתנחת הקבוצה והמסע יתחיל.

בשעה 0100 בלילה קבענו עם נהג האוטובוס שיבוא לאסוף אותנו עם הציוד, ויצאנו לשדה תעופה לאסוף את הח'ברה. סוף סוף זה קורה – הנה הם נוחתים, וטיול האופנועים הישראלי הראשון להימלאיה יוצא לדרך. ההתרגשות היתה גדולה.

השעה היתה 0500 בבוקר כשיצאנו לדרך באוטובוס חדיש, נקי וממוזג. סטריליות – זה הרעיון. מאוד היה חשוב לי שנברח בבוקר הזה מדלהי ומההתמודדות עם המראות הקשים של הודו כמה שיותר מהר. לא רציתי שתחושות לא נעימות של שוק, גועל, כעס, פחד… יציפו מי מהאנשים לפני תחילת המסע. בכל זאת, כמה שלא תעטוף אדם בהודו, חדי העין יקלטו פה ושם כמה מראות שיפילו את לסתם התחתונה. וכך קרה. "תגיד, מה זה כל ההומלסים האלה שישנים פה באמצע הרחוב על האי תנועה, או שם בצד ליד הכלבים והפרות על הרצפה… או ליד הזבל???" פתאום שואל אותי מישהו.

"מאיפה אני מתחיל להסביר להם ב-5 וחצי בבוקר, יום ראשון בהודו, את כל התורה (ההודית)???" חשבתי לעצמי. "אני באמת חושב שזה זמן טוב בעיקר להסתכל ולקלוט כמה שיותר מראות, ובהמשך הטיול ניגע בנושאים האלה הרבה ואסביר…" ניסיתי להימנע מאיזו סימטה אפלה, שבסופה ודאי היה מחכה לי איזה שור זועם בדמות מקלחת של שאלות נוספות, "אבל על רגל אחת, הייתי אומר שבהודו, ובעיני ההודים, אין למעשה הרבה הבדל עקרוני בין אדם וחיה (מבחינת ההירארכיה, או הבריאה). לכן יש כאלו (מהמעמדות הנמוכים כמעט תמיד) שנוסף על תנאי מחייה אחרים לא מזהירים במיוחד, גם ישנים ברחוב. הם אינם מתביישים בכך או חושבים שזה לא בסדר, ואף לא יעלו על דעתם לחפש איזה דירה או בית, זול ככל שיהיה. כמו הפרות והכלבים, הם ישנים היכן שהם כשיורד הליל. לכן הם לא הומלסים במובן הרגיל של המילה, אפילו שאין להם קורת גג לגור וללון תחתה".

השור הזועם הביט בי מקצה הסמטה האפלה, לא כ"כ מבין את כוונותי. מבולבל, הוא זנח את המתקפה נוכח המראות המתחלפים בחלון.

היו עוד כמה אירועים נקודתיים כאלו, אולם מירב התמיהה היתה, איך לא – על כמות המשאיות הפוקדות את עורקי התחבורה בכניסה לדלהי. אין סוף למשאיות, והכמות נראית פשוט בלתי אפשרית…!

הכבישים היו ריקים יחסית בכיוון היציאה מדלהי, ולקח לנו רק קצת יותר משעה לחצות את העיר ולעלות על הכביש המהיר לכיוון צפון.

איזה משוגעים אלה…

למעשה רק אחרי העצירה לארוחת בוקר, כשהיינו צריכים לרדת מהכביש המהיר (4 נתיבים, חד סיטרי) לכביש פחות ראשי (דו-סיטרי ברוחב כולל של נתיב וחצי) התחיל האקשן באוטובוס. המפגש עם הנהיגה ההודית והכבישים ההודים הכה את התמימים, וגם את הפחות תמימים, בשוק מוחלט.

נהג האוטובוס שלנו מחליט לצאת לעקיפה שגרתית למדי, כשמולו רק איזה טוסטוס קטן נוסע על המילימטר האחרון של הכביש לפני השול (הלא סלול). העיניים נפקחות, "מה הוא עושה???", "איזה משוגע יא-ווראדי…!". בשניה האחרונה נהג הטוסטוס יורד לשול, בלי לצפצף, בלי הבהובי אורות, בלי ידיים וסימנים או עצבים. אנחת רווחה של כל האוויר שנעצר בריאות משך כמה שניות נשמעת באוטובוס, מלווה בצחוק שאומר – "בוא'נה, איזה משוגעים אלה…".

מרגע זה העיניים כולן היו מופנות קדימה אל החלון הקדמי והדרך, עוקבות בדריכות אחר תנועות הנהג כשהוא מתמרן את האוטובוס בכביש הצר, כשמסביב משתוללת המולת דרכים הודית טיפוסית: ילדים רצים בכפרים, עגלות בצידי הדרך, עצים שנפלו, אוטובוסים באים ממול, אוטובוסים עוקפים ממול, אנחנו עוקפים כשאוטובוסים מכוניות ואופנועים ממול, פרות וכלבים, בורות ואבנים, והמולת צפצפות וצופרי אוויר שקובעת – מי שגדול וחזק יותר לו הדרך, והקטנים והחלשים ירדו לשוליים ויפנו אותה מפניו. אין נתיבים, אין שלי שלך, שוליים זה חלק מהכביש, לעקוף כשהנתיב מולך לא פנוי זאת לא בעיה, והנהג הוא לא מניאק.

זכות קדימה זה מושג שלא קיים. במקום זה יש תחומי אחריות: מה שקדימה הוא באחריותי, וכל השאר, באחריות מי שאני בקדימה שלו (תודו שיש בזה הגיון – הרי רכב נע 'קדימה' בלבד). יוצא שההודים נעשו אשפים בחישוב וניבוי של וקטורי תנועה ונקודות מפגש עתידיות בין כלי רכב, וגם אשפים בלמנוע את ההתנגשות תוך תמרון ונהיגה במרחקים של סנטימטרים ספורים בין כלי רכב אחד למשנהו. כך הם יוצרים מכל כביש צר עורק תחבורה ראשי בו יכולים להידחס אוטובוס שעוקף ג'יפ, עם משאית ממול שירדה מעט לשוליים בדיוק בשנייה האחרונה ובדיוק כמה שהיתה צריכה (ולא ס"מ אחד נוסף), כדי לתת לאיזה טוסטוס לעקוף אותה על השול לפני שהוא יתנגש בעגלה עמוסת חציר שדוחף איזה הודי צנום מהשדה לכיוון ביתו שבכפר… מה הפלא שבהודו הצופר חשוב יותר מברקס?!

אשפים או לא, היו על הכביש הזה גם 2 משאיות הפוכות, ועוד 2 ג'יפים שהתנגשו חזיתית. לאחד האנשים נפל פתאום האסימון – "בוא'נה, אנחנו הולכים לרכב פה בתנועה הזאת… פעם הבאה זה אנחנו על האופנוע…".

האופנועים

הגענו לצ'אנדיגר. בחניה של המלון חיכו האופנועים. עלינו לחדרים לשים את המזוודות, אולי לחטוף איזו שטיפה קלה… אבל עוד לפני שהספקתי לסיים את כל המנהלות, פתאום אני שם לב שמכיוון החניה אני שומע את צלילי מנוע האנפילד. פם-פם-פם יפה ונקי כזה, שהולך ומתגבר לכיווני. אחד הח'ברה פשוט לא יכול היה עוד לחכות והלך מיד לאופנועים כדי "לבדוק" אותם.

אופנועי האנפילד מקורם באנגליה כמובן, והבריטים במרוצת השנים (החל משנות ה 50), הקימו מפעלים בהודו להרכבה ואספקה לצבא ההודי. בזמן שבאנגליה הלכה ודעכה החברה עד לסגירה מוחלטת של המפעל ופס הייצור בשנות ה 70, בהודו היא התפתחה וגדלה, וזכתה למעשה בעצמאות ובלעדיות על ייצור האופנועים מדגם Bullet (הדגם היחיד שהיה מיוצר בהודו). בשנות ה 90 קיבלה החברה דחיפה כשקונצרן Eicher קנה אותה, שינה את שמה ל Royal Enfield India, והכניס כמה שיפורים – בינהם דגם עם מנוע מוגדל – 500cc (עד אז 350cc). כל האופנועים שלנו (16 במספר, כולל אופנוע חלופי) היו עם המנוע הגדול.

עם זאת – הטכנולוגיה שבה נבנו האופנועים הללו היא טכנולוגיה של שנות ה 70 – מתלים, גיר, מנוע, קרבורטור, חשמל, תכנון שלדה… וכיוצ"ב – הכל כמו בספרי ילדים. זה בערך כמו ה BSA שהיה לפני 30-40 שנה בארץ, באמת! אפילו רמת הגימור והעבודה היא של שנות ה 70 – מתכות גרועות, הלחמות, חיבורי חשמל, צמיגים צרים, מושבים, הנדסת אנוש (? מה זה בכלל ?).

דבר אחד היה משופר באופנועים, וזה חידוש שנכנס בהודו לפני 5-6 שנים – מעצור דיסק קדמי (במקום תוף, שעדיין מותקן על כולם בגלגל האחורי), מטעמי בטיחות כמובן.

"אתה בטוח שהגרוטאה הזאת תסחב שני אנשים בהימלאיה??", "זה מה שאנחנו רוכבים עליו??", "הוא יחזיק מעמד??". אלו ועוד מגוון שאלות תמיהה נוספות בסגנון נחתו עלי ברגע שהרוכבים ראו והתניעו את הכלים.

"לא רק שאני בטוח, אני גם אשאל אתכם מה אתם חושבים כשנחזור בדיוק לכאן כדי להחזיר את האופנועים בסוף הטיול, כדי להיות בטוח שגם אתם השתכנעתם…". ניסיתי להרגיע, אבל התדהמה היתה גדולה. שחררתי ואמרתי לעצמי שהזמן יעשה את שלו.

בדיוק אז הגיע מר פאוואן, בעליהם של האופנועים ששכרנו, וקרא לכולם להצטרף אליו ל"פוג'ה" (טקס פולחני הודי) להצלחת המסע וחזרת כל הרוכבים (והאופנועים) הביתה בשלום. לאחר שפיזר פרחים, ממתקים הודים ושאר מנחות על כל אופנוע ואופנוע, החל במלמול של מנטרות ידועות בהינדי, שיבטיחו את הצלחת הטיול וכל הנ"ל, בעזרתם של האלים כמובן.

לא כולם הסכימו לאכול מן המנחה ש"החזירו" לנו האלים לאחר הטקס לצורך השלמתו, כי היה זה בדיוק 9 באב. הודינו למר פאוואן על הברכה, ועברנו ל"תפילת הדרך" בנוסח קצת יותר מוכר.

חשבתי לעצמי שעכשיו כשהכוחות העליונים של שתי התרבויות העתיקות ביותר בעולם שומרים עלינו בדרכנו… מה זה משנה בכלל על איזה אופנועים אנחנו נוסעים?! גם 'קורקינט' יסיים את המסלול!

ניסוי כלים (ורוכבים)

לפני היציאה לסיבוב בעיר, דיברנו קצת על נהלי נסיעה בשיירה, ועוד הרבה על התנועה ההודית ואיך להבין אותה ולהשתלב בה, ויצאנו לסיבוב בעיר לשם תרגול הנסיעה לפני שיוצאים ממש למסע. כמצופה, כמה אנשים הלכו לאיבוד בעיר (סליחה, נסעו בנתיב אחר מזה שנסע בו המוביל…). שלא כמצופה, זה קרה אחרי ליותר מדי אופנועים ומהר מדי (חצי מהקבוצה, אחרי בדיוק דקה וחצי).

זה לא קל להתרגל פתאום לכ"כ הרבה דברים הפוכים ושונים: הגיר ברגל ימין הברקס רגל בצד שמאל הילוך ראשון למעלה, וכל השאר (עוד 3 סה"כ) למטה, הנהיגה בצד שמאל של הכביש (כמו באנגליה), ובעיקר – ההשתלבות בתנועה ההודית! צ'אנדיגר היא עיר שנבנתה בשנות ה 50 ותוכננה ע"י אדריכל צרפתי, ולכן היא מחולקת ל"סקטורים" המתוחמים ברחובות שתי וערב, ובכל צומת גדולה בפינת 4 סקטורים יש ככר גדולה. ככרות זה החלק הכי קשה ברכיבה בצד שמאל, והחלק הכי קשה בהשתלבות בתנועה ההודית! אם תיקחו ברצינות את דברי ש"אין זכות קדימה" ושהדבר היחיד שמשנה הוא 'וקטורי התנועה' ומי 'קדימה' למי (מילולית), ותשלבו את זה עם כניסה לכיכר תנועה מרובת נתיבים שהכל בה קורה הפוך… אולי תתחילו להבין.

כל הבלגאן קרה בכיכר הראשונה שהגענו אליה. אנוכי (המוביל) ועוד 5-6 אופנועים פנינו ימינה, עוד 4-5 המשיכו ישר, וכמה הצליחו אפילו לפנות שמאלה, ועוד להמשיך ובכיכר הבאה לפנות שוב שמאלה. שם גם נכבה להם האופנוע ולא התניע, והם עצרו עד שיגיע כוח החילוץ. אספנו את כולם חזרה למגרש החניה של המלון ותדרכנו בשנית.

בפעם השניה שיצאנו, זה כבר נראה אחרת. לאט לאט הרגשתי איך הח'ברה מקבלים יותר ויותר בטחון, ומבינים שהשד ההודי לא נורא כ"כ. למעשה, זה אפילו די כיף – הרבה יותר רכיבה והרבה פחות חשיבה. הרכיבה בהודו היא הרבה יותר אינסטינקטיבית, אינטואיטיבית, זורמת וטבעית, והרבה פחות מוגדרת, חשיבתית, 'חוקית' ועוצרת מבמערב. זה כמו לתת לחבורה של 20 ילדים קטנים לסוע באופניים במגרש ליד הבית (בלי הורים). תדמיינו איך זה ייראה… ככה בערך זה נראה שם. ומי שהיה וראה, יודע עד כמה ההודים ילדותיים ותמימים בהרבה מובנים. בעיקר תמימים במובן הזה שחוקים אצלם, איך לומר… זה לא תורה מסיני. אבל לזה עוד נגיע בהמשך. מוקדם מדי…

חזרנו למלון, התקלחנו, ונפגשנו במסעדת המלון לארוחת ערב ראשונה. כשחזרנו לחדרים לישון לקראת יום הנסיעה הראשון מחר, גילינו שבמלון יש חגיגה גדולה – חתונה הודית פנג'בית (חבל הארץ בהודו בו ממוקמת צ'אנדיגר) עפ"י מיטב המסורת. כמובן שברגע שראו אותנו, מיד הוזמנו אחר כבוד לקחת חלק בשמחה. חלק נשארו לטקס ולצלם את החתן והכלה. לאחר שעה קלה עברה החגיגה הישר מתחת לחדרינו במלון – וכעת, בניצוחו של DJ ומערכת רמקולים עצבנית ביותר, עבר מוקד הרעש הישר מתחת לחלוננו. הספקנו ליהנות ממוזיקה פנג'בית קצבית ומרקידה משך זמן מה, אבל אז ירד השלטר על מערכת השמע והאורחים, והם התפזרו לאיטם. גם אנחנו.

יום ראשון של הרכיבה

יצאנו לדרך בבוקר. למרות שתכנית הרכיבה שלנו לא היתה עמוסה והדרך לא ארוכה במיוחד, בכל זאת מדובר ברכיבה הראשונה של רוב הרוכבים בהודו, ושלנו כקבוצה, ורציתי להשאיר 'ספיירים' לכל מקרה שלא יקרה. חוץ מזה חששתי קצת מגשם באזור היעד שלנו – אזור שעל בסיס כמעט קבוע יומי מקבל שטיפה כלשהי בשעות אחה"צ.

היציאה מצ'נדיגר עברה בשלום ועלינו על הכביש הראשי. חצי שעה של נסיעה בפיח ובחום היחסי, וכבר מתחילים לראות את גבעות 'שפלת ההימלאיה' ולטפס עליהם, ועוד חצי שעה כבר מרגישים את ההבדל המשמעותי באוויר ובטמפרטורה שצנחה ב 3-4 מעלות לפחות. הכבישים, מרגע שהתחלנו לטפס, היו דלים יחסית בתנועה, ובין עקיפה לעקיפה של המשאיות המזדחלות אפשר היה לתת קצת גז ולבדוק את האופנוע בפיתולים הנחמדים.

הנוף התחיל להתהוות עם כל דקה של טיפוס ואחרי כל פיתול. ג'ונגלים ויערות עד עבותים מסביב, על מדרונות ההרים בתים כפריים פזורים – מנקדים את הירוק נקודות נקודות בצבעים, וחלקות חקלאיות קטנות סביבם בטראסות יוצרות מרקם של 'טלאים' בגוונים שונים. היה זה זמן טוב לעצירת צ'אי (תה הודי), באיזו פינה נחמדה.

בלי ספק זה היה יום טוב לתחילת הרכיבה מבחינת המז"א שקיבלנו. הראות אמנם לא היתה מדהימה, אבל כבר אפשר היה להבין את סדרי הגודל והמימדים של ההרים הללו, שאנו נוסעים אך בשיפוליהם. עמקים מדהימים היו נפערים תחתינו ככל שהעמקנו והמשכנו לכיוון שימלה. בכל פעם היינו עוברים איזה קו רכס, רק כדי לגלות שהעמק מהצד השני עמוק יותר, וההרים שם גבוהים וגדולים יותר.

הח'ברה התמודדו יפה עם כל המכשלות המדוברות, והשיירה התנהלה בקצב טוב. כך המשכנו לנו בנסיעה הררית על כבישים מתפתלים די טובים (רוב הדרך יש אפילו איזה קו הפרדה מקווקו באמצע הכביש), בגבהים של בין 1500 ל 2500 מ', עם נופים מדהימים של 'גבעות' הימלאיה הירוקות.

לקראת שימלה, בקטע כביש טוב יחסית, הרשיתי לעצמי להעלות את המהירות מ 45-50, לאזור 50-60 קמ"ש.

שימלה

שימלה היא עיירה שנבנתה ופותחה ע"י הבריטים כעיירת נופש שתהיה להם מפלט מהחום הכבד השורר בהודו של 'מטה'. מאוחר יותר לקראת סוף המאה ה 19 הם קבעו בה אף את "בירת הקיץ" שלהם וממנה ניהלו את כל ענייניהם (הודו אז היתה תחת מנדט בריטי) בתקופת הקיץ, במקום כלכותה. כך הפכה שימלה והתפתחה כעיירה בריטית למדי. מראה מצחיק ומוזר משהו בנוף ההודי הכפרי של ההימלאיה – אחוזות פאר, מגרשי גולף וטניס, אולמות תיאטרון, בתים בסגנון אירופי ממש… וכיוצ"ב. אם הייתם מוציאים את ההודים ממנה, היה אפשר בקלות לחשוב שהתמונות שלנו מאותו יום השתרבבו לאלבום בטעות מאיזה טיול באנגליה.

שימלה ממוקמת על קו הרכס הגבוה ביותר באזור, בגובה של 2500 מ', והמלון שלנו היה ממוקם ממש למעלה על קו הרכס, צופה לשני הכיוונים. אם רק לא היו עננים… היה אפשר לראות משהו.

למעשה, אחרי שהתקלחנו ויצאנו לעיר התחיל מבול מטורף! עמדנו איזה רבע שעה תחת איזה קורת גג קטנה שאיזה 150-200 הודים הצליחו להידחס תחתה. אח"כ המשכנו קצת, אבל הוא תפס אותנו שוב. הפעם נכנסנו לבית קפה משובח, משהו שרק במקומות מאוד תיירותיים בהודו אפשר למצוא, ושלבטח לא יהיה ב 8 ימים הקרובים, עד מנאלי. כן, שימלה היא אחד מיעדי התיירות החשובים של צפון הודו וההימלאיה, ולכן אפשר למצוא בה גם חנויות ומסעדות בסטנדרטים מערביים כמעט. אבל מה… עם נגיעות הודיות. לדוגמא – במקדונלד לא תמצאו למעשה בורגר, אלא רק מק-צ'יקן (ההודים לא אוכלים בשר בקר), או שבדומינוס-פיצה ברוב שילובי התוספות המוצעים יהיה גם צ'ילי חריף (והם שמים אותו בכמויות…).

חזרנו למלון לקבלת שבת. יין, צ'פאטי במקום חלה (מאושר ע"י הרבנות הראשית של דלהי – בית חב"ד), ואוכל הודי מ ש ו ב ח. כשיצאנו לסיגריה אחרי הארוחה כבר התפזרו העננים לגמרי, והאוויר היה כ"כ נקי, שהיה אפשר לראות אורות כ"כ רחוקים על איזו צלע הר באופק. שמחתי בלב, כי ידעתי שמחר תהיה לנו ראות מטורפת בדרך.

קוף אחרי בן-אדם

בבוקר היום השני לרכיבה, בדרך החוצה משימלה, עוד טיפסנו במעלה כביש צר ופתלתל ביער לכיוון הפסגה הגבוהה ביותר של שימלה – "גבעת ג'אקו", שעליה מקדש לאל הקוף – "האנומן". זהו מקדש מפורסם ויפה, ומהגבעה יש נוף מדהים לכל הכיוונים. כשטיפסנו במדרגות למקדש, קיבלנו מהמקומיים אזהרות לגבי מידת חוצפתם ותוקפנותם של הקופים, שכנראה חיים במקום זה תחת 'חסותו' של האל המדובר, ומקבלים כבוד רב (מדי, אולי) מבני האדם – ופשוט אינם מפחדים. נכנסנו למקדש להתרשם מסגנון המקדשים, הפסלים, ראינו (חלקנו אף ביצע) פוג'ה – טקס העלאת מנחה לאל בעזרתו של בראהמין (כהן הודי) וכיוצ"ב. בדרך חזרה לאופנועים, אחד הקופים זינק על גבו של גיורא, ובתנועה מהירה לקח לו את המשקפיים. לפני שהספקנו להגיד "האנומן", הוא כבר היה על איזה עץ גבוה.

מה עושים?? עוד לפני שהספקנו להעלות ולו בדל קטן של רעיון שיפתור את התסבוכת, קפץ לעזרתנו איזה הודי, שהיה מוכר "מנחות" (סוכריות קטנות שמשתמשים בהם בפולחן במקדש) לעולי הרגל בכניסה למקדש. הוא רץ אל מתחת לעץ כשבידו שתי שקיות של סוכריות, והתחיל לזרוק אותן על הקוף. בהתחלה נראה היה שהקוף לא כ"כ הבין מה הוא רוצה ממנו. לבסוף תפס את הטריק – זרק את המשקפיים למטה והחל אוסף את הסוכריות. שמחה גדולה. שילמנו לבחור ביד נדיבה (מאוד!) על השירות והסוכריות והתכוננו ליציאה.

בדיוק אז התחילה איזו מריבה של קופים באזור, ואחד מהם קפץ על האופנוע שלי. האופנוע נפל ורגלית שמאל נשברה. לא נורא – נסיעה קצרה במורד הכביש הפתלתל למקום בו ג'יפ הליווי עם המכונאים מחכה, ועוד לפני שכולם הספיקו לרדת את הקטע הקצר הרגלית היתה כבר תוקנה. אז גם זרק מישהו את הרעיון שסיפור המעשה עם הקוף לא היה אלא טריק של מוכר המנחות, עם קוף מאומן…

נוף הרים צלול כיין

אחרי המקדש יצאנו בעצם לדרך. קטע הכביש הראשון היה כ"כ יפה, והאוויר היה כ"כ נקי, שזה קשה לרכב מרוב שהעיניים לא רוצות לעזוב את הנוף. זה כמו שלוקחים אוויר לריאות כמה שאפשר… ואפילו עוד קצת… אבל זה פשוט מרגיש לא מספיק ורוצים עוד – כך עם הנופים הללו. היתה ראות מעולה והכביש התפתל לו בהנאה על קו הרכס, בגובה של כ 2000 מ', עובר מצד לצד של הרכס – פעם לנוף מצפון, ופעם מדרום. העמקים והמדרונות תחתינו היו אדירים, וההרים בצד השני, למרות ריחוקם, נראו בבירור ובצלילות. כל בית, כל עץ, שביל, פרה, עופות דורסים שחגו מעלינו (ומתחתינו…) – הכל היה כ"כ חי, טרי, צלול. לפעמים בצל של יערות ארזים מדהימים, לפעמים עוברים דרך איזה כפר קטן שהטרסות שלו תחתינו בכזו תלילות שיש 3-4-5 מ' בין מדרגה לזאת שתחתיה… והכל תוך כדי נסיעה שלווה ואיטית, עם אין-סוף פיתולים מתונים, בקטע של שעתיים כמעט בלי תנועה פרט אלינו על הכביש.

הגענו ל'נרקנדה' – עיירה על צומת דרכים, שממנה התחלנו את הירידה הגדולה לכיוון נהר הסאטלג', אי-שם למטה. לא נראה כמו יותר מדי מרחק לגמוע.

אז זהו, שבהימלאיה פועלים כמה גורמים יחדיו שגורמים לתעתועי מידות ומרחקים. האוויר הצלול כ"כ, גורם להכל להראות חד ומפוקס יותר, והמוח שלנו שרגיל לפיח, אבק, לחות וראות ירודה, עושה מעין חישוב המותנה בגורמים הללו… ומגיע למסקנה שגוייה… שמדובר במרחק קצר יותר ממה שהוא באמת. מתווסף לזה הגודל היחסי של הטופוגרפיה, וגם כאן אנו והמוח הפרימיטיבי שלנו טועים ומתבלבלים – במקום להבין שמדובר בהרים הגבוהים בעולם ולהתכוונן בהתאם, אנו חושבים עפ"י אמות מידה של "הר הכרמל", או לכל היותר "החרמון". וכך אנו חושבים שהתרוממות של 4 ק"מ במרחק אווירי של 30 ק"מ מאיתנו, היא בעצם התרוממות של 2 ק"מ במרחק אווירי של 15 ק"מ. התאמה למוכר.

האדיר שבנהרות ההימלאיה – הסטלג'

וכך, התחלנו בירידה מפותלת וארוכה שנמשכה קרוב לשעה. אתה פשוט יורד ויורד ויורד ויורד ויורד… וזה לא נגמר. כשהגענו למטה נעשה כ"כ חם שהיינו חייבים לעצור להשיל מעלינו כמה שכבות של ביגוד.

זהו נהר הסאטלג'! הנהר הגדול ביותר שמנקז את מדינת הימאצ'אל פרדש. זהו גם הנהר המהיר ביותר והמסוכן ביותר בהימלאיה, הזורם בתלילות מנקודת המוצא שלו ברמה הטיבטית בגובה 4500 מ' לערך, עד ליציאתו מההימלאיה למישורים בגובה 400 מ', כשבחלק המסוכן והמהיר ביותר שלו הוא יורד 1000 מ' בערך תוך פחות מ 40 ק"מ!! אנחנו הולכים לרכב במעלה הנהר הזה משך 3 ימי רכיבה, עד לנקודה בה להמשיך איתו – משמעו לחצות את הגבול לסין (לא בטיול הזה…). שם נעזוב אותו צפונה על אחד מיובליו. זהו נהר כ"כ אימתני ועוצמתי, שהוא היחיד שהצליח לחצוב לו מעבר דרך הרכס המרכזי של ההימלאיה. ממש חוצה את ההתרוממות מצפון מזרח לדרום מערב. אין עוד אף נהר שהצליח להתמודד עם המחסום האדיר הזה – גוש ההתרוממות הנקרא הימלאיה, והשאר פשוט "העדיפו" לזרום להם בין הרכסים, ומצאו מילוט פה ושם ביניהם.

הכביש למטה רחב וטוב, ונראה ממש שחידשו אותו לא מזמן. מכיוון שכך, ובגלל שהחום הפך להיות כבר מעיק, רכבנו קצת יותר מהר, לקבל קצת רוח. כשאני אומר "מהר" אני מתכוון ל… 70 קמ"ש. הכל יחסי. למעשה, חוץ מביום האחרון ממש של המסע, זו היתה המהירות הגבוהה ביותר שנסענו בה. פשוט אי אפשר יותר מזה בכבישי ההימלאיה. לשם השוואה, בסוף אותו יום פנינו לכביש צדדי המטפס במעלה ההר 17 ק"מ עד ליעדנו – סאראהן. הכביש צר כ"כ, שבמקומות מסוימים אם באות 2 מכוניות, אחת מהן תעצור, ואם בא כלי רכב יותר גדול – צריך לתמרן את המעבר. המהירות הממוצעת בכביש כזה היא בסביבות ה 35 קמ"ש.

הגענו לסאראהן למלון שכולו נוף! כמו תלוי על המדרון באויר. לכל חדר היתה מרפסת על הנוף הבלתי נתפס הזה של שעת שקיעה אל מול העמק האדיר הזה, וההרים בצד השני, זרועים כ"כ הרבה בתים קטנים, כפרים, שדות וחלקות מעובדים, ומים בכל מקום.

דרמינדר הראשון

בינתיים התחילו 2 המכונאים שלנו (בראשות דרמינדר הראשון, האחד והיחיד) לעבוד על האופנועים ולתקן חלק מהתקלות. ממש לפני הארוחה מגיע אלי דרמינדר לבקש פנס. "מה קרה?" שאלתי. "שום דבר… רק צריכים לסיים איזה טיפול באחד האופנועים, וכבר מחשיך…" הוא עונה בצניעות, כמקובל אצל ההודים. כשיצאתי החוצה, ראיתי אותו ואת עוזרו יושבים ליד אופנוע שהם פירקו לו את הראש מנוע… להחליף את האטם. כולם יצאו לצלם את האטרקציה – 2 מכונאים הודים מחליפים אטם ראש מנוע עם פנס ראש באמצע הלילה. אחרי הארוחה, כשיצאנו לראות איך מתקדם, ראינו אותם בדיוק מתניעים את האופנוע, ועושים כיוונים אחרונים למנוע. סה"כ שעה וחצי של עבודה, והאופנוע שוב היה מוכן מתוקן, מבריק ומצוחצח, עומד למסדר המפקד יחד עם שאר האופנועים, לקבל פני הרוכבים בבוקר למחרת. זה היה ה"מפגש" הראשון שלנו עם הבחור המהולל הזה. ככה זה כשאתה חי את האופנוע הזה מגיל 12 ומכיר בו כל בורג כל קפיץ וכל תקלה.

לכל הרוחות והשדים

בבוקרו של היום השלישי הלכנו לראות ולשמוע את פוג'ת הבוקר (פולחן הודי) במקדש המפורסם והחשוב מאוד – מקדש "בהימה-קאלי", המוקדש לאלה הנוראה השחורה, מגינת העמק ומחסלת השדים, אלת הזמן והמוות. סיפורים רבים שזורים סביב אלה זו, שהיא אחת הייצוגים של האלה הראשית במיתולוגיה ההודית, הצד הנשי של האל "שיווה" הידוע והחשוב. מקדש זה יפהפה והארכיטקטורה מושפעת מסגנון הבנייה הטיבטי בעץ, כיוון שבעמק הזה עובר נתיב הסחר בין הודו לטיבט. הטקס התחיל – התופים רעמו והפעמונים צילצלו, ולנו הלבישו מעין כובע כתום מצחיק שרק איתו מותר להיכנס למקדש. סיימנו את הסיבוב בתוך המקדש, אמרנו שלום יפה לאלה, שתשמור עלינו בדרכנו, וחזרנו לאופנועים.

היום היה יום בסימן תהומות. במקטע זה הנהר הגדול – הסטלג', חופר ומתחתר בהרים בצורה עמוקה וחזקה משני צדדיו. כאן רואים, שומעים ומרגישים את עוצמות הטבע והמים. כאן פורץ הנהר וחותך ברכס "ראש בראש", וזורם בשיפוע מדהים בתלילותו (כק"מ גובה, על כ 40 ק"מ בקו אוירי) והוא שוצף וגועש בעוצמות שלא יאמנו! בניית הכביש נעשתה לכן בתוך מצוקים שמזדקרים לעיתים לגבהים של 400-500 מ' מעל אפיק הנהר, ותלילות בלתי נתפסת של המדרונות, שגורמת באזור הזה למפולות סלעים ובוץ רבות, בייחוד בתקופת הגשמים. לא בכדי נקראת דרך זו "דרך המוות" של הודו (כגון זו של בוליביה), שכן היא אחת הדרכים המסוכנות הגורפות מספר נפגעים והרוגים מדי שנה. מרוב תלילות וסכנות ניסו הבריטים לשתול באזורים אלו יערות מחטניים על המדרונות (אורנים, דומים מאוד לשלנו), ע"מ לייצר אחיזת קרקע טובה יותר… אלה שאין לאלו יכולת אמיתית אל מול עוצמות הטבע האדירות. אין ספק שהאלה קאלי הגנה עלינו בדרכינו מן השדים והרוחות, ואנו צלחנו את הדרך בבטחון ובהנאה מרובה. שאפו לחיל ההנדסה ההודי – יחידת כבישי הגבול (BR – border roads) שסללה את הכביש המיוחד בחלק זה.

כוסית וויסקי… לכבוד שיווה

הגענו ל"קלפה" בערב. קלפה יושבת בדיוק מול ההתרוממות האדירה של המאסיב הקרוי "קינור-קאילש", שמהווה חלק מרכס ההימלאיה הראשי, עם פסגה בגובה 6470 מ'. ההר קינור קאילש (6050 מ') קדוש ביותר להודים, והוא מקום מושבו של האל שיווה – אחד משלושת האלים הראשיים במיתולוגיה ההודית, האחראי בעצם על ההרס וההתחדשות ביקום וקיומו, מאסטר היוגה, אל הכוח והאון, שליט המוות והזמן… ועוד תארים רבים וחשובים. פעם בשנה, בחודש מסוים, מגיעים הודים רבים להקיף את ההר, דבר הנחשב לסגולה רבת עוצמה. מקלפה, רואים את ההתרוממות הזו החדה, האדירה, התלולה, רבת ההוד… ממש מול העיניים. מלמטה (2200 מ' לערך) עד למעלה (כמעט 6500 מ')! מעל 4 ק"מ של התרוממות אדירים, עם פסגות אימתניות ומושלגות. בערב חגגנו והרמנו כוסית (ועוד אחת, ועוד אחת…) אל מול הנוף הנהדר ממרפסת המלון שלנו. אח"כ עלה הירח הכמעט מלא מאחורי ההר, כמו בתמונה, או חלום. אז הרמנו עוד כוסית.

הבירוקרטיה ההודית, ושיעור חשוב

ביום השלישי עשינו את דרכינו באזור, ונכנסנו לעמק סנגלה, בו זורם נהר הבספה הכחול והיפה. זהו אחד העמקים היפים ביותר בהימלאיה, העולה ומטפס על נתיב הסחר הקדום בין הודו וטיבט על לכפר האחרון על הציר בגובה 3600 מ', אלא שמפאת איזו בירוקרטיה הודית, נאלצנו לנסוע רק עד חצי הדרך ולשוב על עקבותינו לעיר המחוז הקרובה ע"מ להוציא אישורי מעבר להמשך המסע. האישורים ניתנים לכל אחד בלא כל בעיה, ונועדו למטיילים הרוצים לטייל באזורים הסמוכים לגבול עם סין, הנמצאים תחת שליטה צבאית. היינו תשושים מ 4 ימים רצופים של רכיבה לא קלה, ובעוד שהניירת עוברת מחדר לחדר, מפקיד א' לפקיד ב' במשרדים מעל, הח'ברה פשוט נפלו שדודים ונרדמו שם על הרצפה והמדרכה והספסלים. מדהים איך הח'ברה התאימו עצמם למציאות ההודית, והפנימו שני דברים חשובים על הודו: שאי אפשר לעמוד כל היום עם סטופר ולחשוב על הזמן, כי אין להם להודים תחושת זמן כפי שלנו יש במערב, והדבר הכי טוב לעשות הוא באמת פשוט לחכות שם ככה סתם. ודבר שני – שהבינו שמותר, באמת מותר, לעשות את מה שהגוף והנפש רוצים – לישון! אפילו שזה מצריך להישכב כך על הארץ, בחוץ מתחת לבנייני ממשלה, מול הרחוב והאנשים. כי אין מי שיסתכל עליהם בעין עקומה או יגיד להם (או אפילו יחשוב) שזה לא בסדר וזה מוזר לאנשים בגילם או במעמדם. זה דבר מאוד נורמאלי ושכיח בהודו לישון ולשכב היכן שאתה – על הארץ, בתוך רכבך, על הקרש של הדוכן שלך, או בכל מקום שיחפוץ לבבך. בכלל בהודו – מותר, ואולי אף רצוי וצריך… פשוט "להיות".

כך העברנו 3-4 שעות, שבסופם קיבלנו את האישורים המיוחלים, וחזרנו למלון למנוחה אמיתית.

ירוק וחום – חוצים את הרכס

למחרת (יום 5) המשכנו לעלות במעלה נהר הסטלג' הזועם. עברנו בדרך גשר שרק לפני 4 שנים התמוטט בעת שעבר עליו אוטובוס צבאי מלא חיילים. אף אחת מ 35 הגופות אפילו לא נמצאה מרוב עוצמת הזרימה והסלעים. הדרך מתחילה להיות משובשת בקטעים מסויימים – סימן לכך שאנחנו מתרחקים יותר ויותר מציוויליזציה. למעשה אנחנו ממש בעיצומה של חציית הרכס המרכזי של ההימלאיה, שמפאת גובהם של ההרים, בצדו האחורי של הרכס אין כמעט משקעים – "מדבר בצל הגשם" – בדומה למדבר יהודה. לכן הנוף נעשה חום וצהוב וצחיח.

באמצע היום אנחנו הגענו למפגש נהרות גדול מאוד – כאן חובר נהר הספיטי המגיע מכיוון צפון מערב לנהר הסטלג' הזורם בכיוון דרום מערב. אם היינו ממשיכים במעלה הסטלג' עוד 8 ק"מ היינו מגיעים לגבול עם טיבט (בשליטת סין כיום). אנו חוצים את הגשר ובתפנית חדה משנים את כיוון המסע שלנו, עוזבים את הסטלג' ומתחילים לרכב במעלה עמק ספיטי. טיפוס ארוך ומפותל במעלה המדרון התלול הביא אותנו בתום כשעה של רכיבה אל יעדינו – הכפר הקטן והציורי נאקו, הבנוי מסביב לאגם קטן, בגובה 3600 מ'. רחוק ברקע שרשרת הפסגות הגבוהה של רכס ההימלאיה, מדבר שומם וצהוב, אדיר מימדים ובלתי נתפס. אתה קולט פתאום פסגות רחוקות ביותר באופק, ומצד שני את העומק של העמק שנמצא תחתיך. הכל נהיה שומם וגדול ואתה מבין עד כמה אתה נמצא ממש עמוק בתוך הרכס, ואתה יושב באיזה כפר טיבטי קטן באמצע הדבר הענק הזה…

טיבט בהודו

נאקו – כפר קטן ירוק מצמחיה, מים זורמים בנחל ממלאים את האגם, בתים לבנים עם דגלי תפילה טיבטיים צבעוניים על הגגות מתנופפים ברוח, וילדים קטנים עם עיניים גדולות מתרוצצים… נעצרים כשמבחינים בנו, ומתחילים לבהות בבני האדם "המוזרים" שפקדו את כפרם. שעת שקיעה, שקט, ושלווה גדולה.

מבחינה גיאוגרפית שייך האזור לרמה הטיבטית, וכך גם יושבי העמק הם מבחינה תרבותית-דתית טיבטים. בעלי חזות שונה (יותר "סיניים" במראה), בודהיסטים בדתם, שונים מאוד מן ההודים באורחות חייהם, התנהגותם, מאכליהם, שפתם… למעשה בכל סממן תרבותי ניכר הבדל משמעותי. בתיהם וכפריהם שונים בצורת הבניה, ובכפרים יש "גומפה" (מנזר בודהיסטי) במקום "מנדיר" (מקדש הודי).

המנזרים עתיקים ונבנו בתקופה בה החל להגיע הבודהיזם לרמה הטיבטית מכיוון הודו – בסביבות המאה ה 10-11 לסה"נ. ביקרנו בגומפה העתיקה בכפר, בה נעשו עבודות שימור ושחזור של ציורי הקיר הרבים שדהו מאוד עם הזמן. ציורי השדים והבודהות הם אחד מסימני ההיכר המרכזיים של הפלג הבודהיסטי הטיבטי, הנקרא "ווג'ריאנה", ובו, בדומה למה שפגשנו קודם לכן במקדש בסאראהן, יש משמעות גדולה לגירוש השדים הרעים, או אף השתלטות עליהם ותיעול האנרגיה שלהם לעזרה ולחיוב.

עמק ספיטי

בימים הבאים המשכנו לטפס במעלה עמק ספיטי. זהו עמק מדברי ממש, עם הבדל אחד – זורם בו נהר גדול – נהר הספיטי. פסגות הרכסים מתרוממות באזור זה אל מעל 6000 מ', ואף פסגה אחת מתרוממת לגובה 7000 מ' (Shilla peak), והיא הגבוהה בכל האיזור. נוף שמזכיר מעט את הרי אילת – הרים מחודדים מסלעי יסוד וסלעים מטמורפיים שהתרוממו בעקבות ההתנגשות של הודו באסיה שהחלה לפני 25-50 מליון שנים (ההתנגשות קרתה ממש באזור זה של התרוממות ה"זאנסקאר"), אולם ההבדלים בולטים: קודם כל הגדלים והעוצמות פה אינם ברי השוואה לאלו שבאילת. בנוסף יש פסגות מושלגות למעלה, ונהרות שוצפים למטה… ובכל מקרה – האוויר… מרגישים שזה לא אותו אוויר בגובה 3000 מ'.

הדרכים בעמק משתנות, ונעות בין סבירות (סלולות), משובשות… עד כדי דרכי עפר גרועות. תנועת כלי רכב אפסית כמעט. מדי פעם עובר איזה אוטובוס שאוסף מהכפרים לבירת המחוז – "קאזה", או איזו מכונית פרטית. פגשנו גם כמה אירופאים משוגעים שעשו את המסלול על אופניים.

כאמור, גם יושבי העמק ותרבותם מאוד שונים מהודו של מטה. יעדינו בסוף היום השישי למסע היה הכפר "תאבו", בו נמצאת אחת הגומפות החשובות ביותר מבחינה היסטורית-דתית לטיבטים, ובה חדר מרכזי מפואר ביותר עם פסלים וציורי קיר מדהימים של מיני בודהות ושדים מיוחדים התופסים חלק נכבד מהפרקטיקה הדתית של הבודהיזם הטיבטי. המנזר נבנה ע"י שליט ממלכת "גוג" (Guge) בשנת 996 לספירה, בחסותו של "רינצ'ן זנגפו" – שהיה מהמורים הרוחניים המשפיעים ביותר בתולדות הבודהיזם הטיבטי, ושבנה למעלה מ 100 מנזרים באזור זה של ה"טראנס-הימלאיה". היסטוריה מרתקת, שימור נדיר ביופיו, ואתר מורשת עולמי מרשים ביותר.

בהמה טיבטית, 2 אותיות…

הדרך מתאבו ל"קאזה" בירת עמק ספיטי (יום 7) היתה סלולה רוב הדרך, ויצאנו בניחותא מכיוון שלא היה מרחק רב לעבור באותו יום. דווקא ביום זה שאמור להיות יום עם נסיעה רגועה, שבו התכוונו להוריד קצת את הקצב ולפנות פנאי בראש ואוויר בריאות… דווקא אז שתי נפילות של רוכבים עם האופנועים, אחת אחרי השניה. חוסר תשומת לב רגעי הזכיר לכולם כמה אי-אפשר ואסור לשחרר את החבל של הריכוז וההקפדה על רכיבה נכונה ובטוחה בכל עת, בטח שלא בהודו ובכבישים ההודים. הראשונה בגלל בור בכביש שהפתיע את הרוכב, שבדיוק נופף לשלום לאיזה ילד שעמד בצד. השניה בגלל אי שמירת מרחק בעת שהשיירה עצרה לצלם איזה יק (מכירים?!) שעמד בצד. לשמחתנו האירועים נגמרו בלא נזק בריאותי חמור. עם זאת, הרוכבת שנפלה בגלל היק נאלצה לנוח 3 ימים עד שהנפיחות ברגל תרד והיא תוכל לחזור לרכב. את הדרך במשך 3 הימים הבאים היא עשתה ברכב הליווי.

בהמשך אותו היום עוד הספקנו לבקר במנזר "קי" ולעלות לביקור חטוף בכפר הגבוה בעולם – "קיבר". מנזר קי הוא הגדול ביותר בעמק (מבחינת מספר נזירים ותלמידים), והוא שוכן על גבעה תלולה ממנה יש נוף פנורמי מדהים של העמק. סיירנו במנזר, פגשנו את הנזירים ושמענו על אורח חייהם המיוחד. קיבר הוא כפר קבע השוכן בגובה 4300 מ', עם חשמל, בי"ס, דואר, ואפילו "גסט-האוסים" ומסעדות מקומיות לתיירים. החוויה האמיתי היתה להתהלך בין בתי הכפר, ולא בגלל הבתים או האנשים, אלא בגלל האוויר. אין חמצן! כל הליכה קטנה, שלא לדבר על טיפוס, יהא הקטן ביותר, הופך להיות פתאום מאמץ בלתי נתפס. התנשפויות שלא זכורות מאז הימים הפרועים בתיכון או בצבא, בלילות בלי שינה.

נכנסים לעומק השטח…

אחרי 7 ימי מסע בגבהים, בלי ספק אפשר להגיד שעברנו הרבה חוויות וכל יום הפתיע וחידש. למרות זאת היה ברור לכולם (אחרי שעבדכם הנאמן עשה כל שביכולתו להסביר, ולדבר על זה, ולהכין את הח'ברה…) שהיומיים הבאים – הולכים להיות משהו אחר לגמרי…

את הבוקר התחלנו מוקדם בנסיעה רגועה, אחרי שמילאנו דלק מלא בקאזה. אין דלק בהמשך הדלק ביומיים הקרובים. אחרי כ 50 ק"מ נגמר הכביש, ומתחילה דרך עפר שעולה מעלה מעלה אל עבר מעבר ההרים – "קונזום פאס", בגובה 4551 מ'. הדרך הופכת להיות אתגרית מעט יותר, ואופנועי האנפילד הישנים מרגישים קופצניים במיוחד על האבנים. עוד פנצ'ר (ה 3 היום)… מחכים קצת שהמכונאי יחליף גלגל… וממשיכים. הדרך מטפסת בעקלתון, ולאט לאט מתחילים לראות את הפסגות הגבוהות מסביב ל"פאס" ומצדו השני. אלו פסגות רכס ה"צ'אנדרה" בגובה 6200-6400 מ' נישאות רמות מעל. מסביב כבר השלג קרוב. לקח לנו כשעה להעפיל מעלה בדרך לא דרך. עם כל סיבוב נפתח הנוף עוד קצת וההתרגשות עולה. לבסוף – איזו שמחה. איזה נוף. אשכרה באמצע ההימלאיה, מוקף בפסגות מזדקרות מטורפות, שלג, מעל שמים בגוון כחול עמוק, למטה הנהר זורם הרחק הרחק בתחתית העמק. אין חמצן אמנם, אבל השמחה גדולה. תלינו דגלי תפילה טיבטים, להוסיף על המאות שכבר תלויים שם, הצטלמנו, וחגגנו את "כיבוש הפיסטין".

אגם הירח

הדרך מטה לעברו השני של המעבר – עמק "להול", היתה תלולה ביותר, ואף ארוכה יותר. עקלתון בלתי נגמר במורד ההר. מסביב – שלג וקרחונים. מדהים. ירדנו מהדרך הראשית לכיוון צ'נדרה-טאל (אגם הירח). הדרך אל האגם (11 ק"מ) היתה עוד יותר גרועה מהדרך אל ה"פאס". צרה מאוד, ועם שני מעברי מים. בסופה טיפוס תלול ולא קל לכיוון האגם. כשהגענו – ראינו איזה חבר הודי קטן מ"רשות שמורות הטבע" ההודית. הוא בדיוק חסם את הדרך ושם שלט "אין כניסה לשטח שמורת האגם". מבחינתינו זה אומר שצריך ללכת ברגל 1 ק"מ. לא יאומן… באותו היום שאנו מגיעים הוא שם את השלט… ככה זה בהודו. בכל זאת ולמרות המאמץ שנדרשנו אליו (אמנם רק ק"מ אחד, אבל בגובה 4200 מ'), שום דבר לא יכול לתאר את המקום הנדיר הזה. אגם כחול ראי באמצע ההרים, הפסגות והקרחונים… זה בלי ספק אחד המקומות היפים ביותר שהייתי בהם בחיי. חיכו לנו שם אוהלים מוכנים ללינת לילה.

כמה מהח'ברה לא עמדו בפיתוי ונכנסו למים (שאגב, לא היו קפואים מדי). השעה היתה עוד מוקדמת והיתה שמש חביבה. אח"כ התארגנו, שתינו צ'אי , ויותר מאוחר – קבלת שבת, ארוחה, מדורה ולישון. אלא שלא מספיק הגובה והקור, מחוץ לאוהלים היה קשור חמור (שעזר להודים להביא לנו את האוהלים והציוד לפה), ולחמור הזה היה טיימר: כל חצי שעה בדיוק היה דופק סריה של נעירות, ומעיר את כולם. היה לילה לא קל לחלק מהרוכבים…

עמק להול

למחרת קמנו בחמש וחצי בבוקר, לנסיעה האחרונה עד מנאלי. יום קשה, ארוך, מתיש, ועם כמה מכשולים… ועוד אחרי יום ולילה לא פשוטים כשלעצמם. תענוג! יצאנו לדרך…

2 מעברי מים בחזרה עד לדרך הראשית. עוד 4-5 ק"מ אח"כ ואנו מגיעים לארוחת הבוקר באיזה אוהל שמשמש תחנת דרכים. בחוץ עוד קר מאוד, אבל השמים פתוחים והשמש מתחילה לחמם. אחרי ארוחת הבוקר ציפתה לנו דרך עפר לא טובה וארוכה, כולל מעברי מים לא מעטים (חלקם לא פשוטים), עליות, ירידות, תהומות, חול, מים, אבנים וסלעים. יום 10 למסע, הגוף תשוש ביותר, התחת שבור, הגב כואב… אבל משהו בכל זה רק גורם להכל להיות כ"כ חי ואמיתי. הנוף בלתי נתפס בעליל, כשמימין ושמאל ההרים מזדקרים כמו קירות לגבהים עצומים. פסגות מושלגות, קרחונים, מים זורמים במפלים מכל עבר, נהר ה"צ'נדרה" זורם לצידנו, סוסים במרעה… אין נפש חיה מסביב. הנוף דרמטי ביותר, חצי מדברי. הדרך קשה ומדגישה את העובדה שאנחנו רוכבים באזור שמעטים מגיעים אליו.

מעבר "ערימת הגופות"

לקראת שעת צהרים הגענו לצומת הדרכים המובילה צפונה לחבל לדאק, או דרומה למנאלי דרך מעבר "רוטאנג" (רוטאנג-פאס) הידוע לשמצה.

זהו מעבר ההרים הראשון (מיני רבים) בדרך הראשית המקשרת בין מנאלי לחבל לדאק, ואחת מ 2 דרכים בכלל ללדאק. לכן הדרך הזו עמוסה במשאיות אספקה וצבא (לדאק גובלת עם סין…). מאות מאות של משאיות עולות ויורדות בשיירה ארוכה ארוכה. הן איטיות מאוד, מיושנות, לא מתוחזקות טוב, ופולטות פיח שגורם לך להרגיש כאילו שאתה בתחנה מרכזית ת"א, אפילו שאתה בהימלאיה. בקיצור – התחלנו לעקוף… אלא מה?! כשעה של נסיעה מוטרפת בינות למשאיות-הפיח-הבורות-התהומות-והנוף, בדרך סלולה לפרקים ובעיקר משובשת, והגענו לראש המעבר בגובה 3990 מ'. אבל שם… זה רק מתחיל.

זוכרים מדבר בצל הגשם?! אז פה עברנו לצד השני של המעבר – חזרה לגשם! בהתחלה נכנסנו לתוך ענן, שלא ראו בתוכו 10 מ' קדימה לפעמים. אח"כ הגענו לבוץ. תרגום המילה "רוטנג" הוא "ערימת הגופות", וככה"נ קשור למזג-האוויר המשתנה והמסוכן פה, ולדרכים אשר גבו את מחירם. החלק הראשון של הירידה נקרא "14 הפיתולים"… ועל הענן הזה, והבוץ, והתהומות, תוסיפו עכשיו שיירה של אלפי (!!) כלי רכב… שמחכים בפקק שנראה כאילו הוא לא יכול בכלל להיפתח (משאיות ואוטובוסים ורכבים נתקעים שם בבוץ ובמעברים צרים), ואנחנו מתמרנים בין כל אלה… להודים שמחכים שם ועוד יחכו גם יומיים… והבוץ והבוץ והבוץ…

אוי, כזה ריכוז בנהיגה גם בטסט הראשון לא היה לי, והשרירים נתפסו כמו שלא נתפסו אפילו באותם לילות פרועים. הסתכלתי כל הזמן אחורה לראות שכולם בסדר ואף אחד לא החליק או נתקע, אבל אי אפשר היה לראות את כולם, ובהתקפת אנדרנלין כזו כל מה שהגוף והראש אמרו לי זה – "פשוט תמשיך לסוע… צריך לסיים את המקטע הזה". שעה וחצי של נסיעה, בתנאים האלו, במהירויות אפס כמעט, הביאו אותנו לסיום אותו מקטע שאורכו… 17 ק"מ. היינו ערימת גופות, אבל הקבוצה כולה הסכימה פה אחד – זו היתה "הרכיבה של החיים"!

המנוחה והנחלה

אחרי הפסקה לארוחת צהרים מאוחרת בסוף המקטע הקשה, המשכנו למטה לכיוון מנאלי. עכשיו היתה זו נסיעה רגועה יחסית, בכביש סלול, מה שנראה פתאום כמו טיול בפארק.

לקראת הערב הגענו למנאלי. סוף סוף – המנוחה והנחלה. יומיים שלמים של מנוחה ורגיעה בעיירת הנופש, בסיום המסע, לאחר יומיים מאתגרים של "לסיום סיומת". להסתכל על מה שעשינו – אני חושב שלאף אחד לא ירד החיוך מהפרצוף במשך יומיים לפחות. אלפי התמונות, הסיפורים, ואפילו הסרטים – לא יצליחו באמת להסביר את ההרגשה והחוויה שעברנו.

נהרות של וויסקי נשפכו באותו ערב, על מצע של ארוחות דשנות מתפריט מערבי, וסיפורים סיפורים משחזרים כל רגע ורגע בהתרגשות… כאילו לא היינו שם כולנו. מסע ורגעים בלתי נשכחים בעליל.

זהו סיפורה של ההרפתקאה הגדולה והמופלאה שעברנו בקיץ 2009 בהרי ההימלאיה, בשיירה של 14 אופנועים. כבוד רב! למשתתפים במסע, שעברו את כל תלאות הדרך בצורה מדהימה, במיומנות ברכיבה, בחברות ועזרה, ובהנאה גדולה:

אלי (הצלם) יגר, גיורא (המפקד) ויטנברג, מישל (הגדול) ואנה בן-יאיר, רמי (הקטן) ועפרה שפר, שרית (התותחית) וגולן (המיומן) פאר, יצחק (המצטיין) ויינברג, צביקה (פחד גבהים!) בר-און, נחום (כפרה) פרג', גבי (ויסקי) עידן, רז (ג'ינג'י) ומור (לפני צבא) ספיר, קובי (שאדי) סידס, איציק (שמרית) אבו-חצירא ורוני (הלוחש לאופנועים) גולדברג

כותב הכתבה הוא מארגן ומוביל המסע, סער ספיר

אייל ברנדט, עו"ד, טייל והרפתקן, יצא בפעם הראשונה לטיול מאורגן על אופנועים בחו"ל. הזיכרון שלו לכל פרט ומקום, עם עיין חדה שתופסת הכל מזוית ראיה ייחודית ואישית, מועברים פה בצורה יפהפיה בכתיבה רהוטה ומעניינת.

את הכתבה הוא פרסם בפורום "מועדון האופנועים הישראלי".

לפני כיומיים נחתתי (כיממה לפני שאר הקבוצה עקב אילוצים בעבודה). לקח לי קצת זמן לעכל. לפני כשבועיים ויותר פתאום אני על מטוס בדרך לפרנקפורט, גרמניה. שאלו אותי אם אני מתרגש, הרי זאת הפעם הראשונה שאני נוסע לטיול בחו"ל על אופנוע. מגשים חלום. אפריקה. פילים, היפפוטומים, תנינים, אריות, תאואים, לווינתים, פניגווינים מה לא? הכל רציתי לראות. וכך מצאתי עצמי חובב חיות מושבע וחובב אופנועים, כבר בדרך לשם. והיו לי היסוסים. לא ידעתי מי זה המדריך. לא הכרתי את הקבוצה. במפגש טרם הנסיעה הרגשתי מנוכר. היו שם חבר'ה שכבר טיילו ביחד והכירו זה את זה. אבל זהו. ההחלטה התקבלה. הכסף (לא מעט כ 18,000 ש"ח +), שולם , וזהו יוצאים לדרך. בשיחה עם המדריך נאמר לי כי המחיר כולל הכל (מלון + א. בוקר, טיסה, אופנוע, אתרים) + כ – 500 $ לארוחות ודלק. הטיסה הייתה קשה וארכה כיממה. הובטח לי ב.מ.וו ג'י אס 1200 וזהו, לי זה הספיק. טרם הטיסה רישיון בינלאומי, וביטוח נסיעות קצת מזומן (יש שם כספומטים ובנקים) ופתאום נוחתים בקייפטאון.

קצת קשה להתרשם. שדה תעופה רגיל. קונים כרטיס "סים" מקומי ויוצאים לרכבים שהובילו אותנו לסוכנות ב.מ.וו. מקבלים סנדוויצ'ים ולדרך. הכביש עובר על פני ופתאום נחשפים בתי השחורים שמקיפים את העיר. בקתות מכל הסוגים והמינים. ברובן מכוסות בפח מגולבן, בגודל של כחדר. מאוחר יותר הוסבר לי שכל אחד יכול להקים לעצמו בית כזה ולגור בו ללא תשלום. הר השולחן המדהים הצופה על קייפטאון מביט אלינו בגאווה. ופתאום אנחנו בתוך העיר. מספר די קטן של בניינים גבוהים והנה הים. לאורך הים טיילת עצומה ומרכז קניות ענק. מאוחר יותר אף ביקרנו בהם (לקראת סוף הטיול). הגעה לסוכנות, מפגש עם אדם מקסים בשם ג'וני אם זיכרוני אינו מטעני, שירות מצויין ואדיב, מהיר ומקצועי, ראיתי את האופנוע. שנת 2008 נראה לי בסדר גמור ואמנם נהנתי ממנו מאוד במהלך כל הטיול.

יוצאים מקייפטאון כבר על האופנוע לכיוון התחלת הטיול , "דרך היין". הגענו למקום קסום ראשון. זיוונוואכט. אחוזה קסומה עם אגם קטן. בית האחוזה משמש כמסעדת "גורמה" מדהימה, ליד האחוזה לא רחוק נמצאים הצימרים, ביתנים קסומים וכבר חלוקה ראשונה לחדרים. בצימר למעשה היו שלושה חדרים , כאשר אני ואיציק אחד מהאופנוענים ישנו בחדר אחד, זוג אחר (אביגדור ואישתו) בחדר שני ויששכר בחדר שלישי. כך התחיל הטיול. ארוחת ערב מפנקת, יין מעולה, והרגשה נפלאה.

ציפו לנו מקומות מדהימים ביופיים. כבישים מפותלים הבנויים בדיוק לאופנוענים. במהלך היומיים הראשונים ב"דרך היין" ביקרנו במספר אחוזות ועשינו בכל מקום טעימות. יינות לבנים, יינות אדומים, יינות מתוקים מכל הסוגים והמינים שיכלו להציע. ארוחת הבוקר באחוזה הייתה אף היא מבשמת מפוארת מפנקת ומרהיבה. סידור השולחן השאיר את כולנו עם פיות פעורים. ותוך כך הטיול הלך והסתעף. פה ושם תצפית מרהיבה לאחר "פס" מופלא בתוך יערות עד , תוך עליות מרהיבות, ולעיתים כניסה בשביל תוך תחושת השטח באופן שהעצים את ההרפתקה. לאט לאט נכנסנו לתוך הארץ היפה הזאת. בשלב מסויים הנוף התחלף לנוף מדברי ומצאנו עצמנו במרחצאות טבעיים. גם מנוחה שכזאת אולי לעיתים נזקקת. עשינו מסאז' של כחצי – שלושת רבעי שעה, נחמד . ותוך כך מצאנו עצמנו לפתע בתוך שטחי סוואנה מרהיבים. הנוף השתנה לשיחים נמוכים, פה ושם עצי שיטים, ולפתע גם חוות יענים. מה עם צ'יטות? חיות בר? שאלתי. עוד יהיו, חכה בסבלנות נענתי…

התצפית הראשונה לאחר עליה נהדרת וסיבובים מפותלים הייתה לא רחוק מקיייפטאון, מצנחי הרחיפה ריחפו באויר ונתנו תחושה של חופש אמיתי. לפתע מן ההר הסמוך יורדת קבוצה של 4 כושיות ומלווה תוך שירה אפריקאית חרישית שהלכה והתקרבה. חיוכים חושפי שיניים לבנות והנה אפריקה . ביקשתי אותן לשיר לנו ובלי להסס לרגע לקחו את התוף והתחילו בשירה וריקודים. אט אט הצטרפו שאר חברי הקבוצה שעדיין לא הכרתי בשמותיהם. חוויה ראשונה. בהמשך עליה לשביל לא סלול והגעה לבית אחוזה באמצע שום מקום. בתוך הואדי אגם קטן וממול בית יפה ומטופח. אישה בשיער לבן קיבלה את פנינו והגישה לנו לחם מאפה ידיה ויין אותו היא מכינה בחווה. סיבוב בחווה, ביקור ביקב טעימות מהיין ושיכרון חושים. ותוך כך חולפים על פני שטחים מרהיבים של כרמים עד אין קץ, הרים גבוהים נישאים ונופים מתחלפים.

ביום הרביעי לערך הגענו לאיזור היותר יבש של אפריקה. ה"קארו הקטן" (קארו = יבש) הסביר לנו סער, הינו מעין עמק מוקף הרים , אקלים יבש יותר , בצל הגשם. לפתע מגיעים לכביש מדהים. רכיבות מתפתלות בעיקולים מושלמים, הרוח נושבת בפנים, האופנוע נענה ללא מאמץ לפניות המושלמות. החבר'ה מתרגשים מנסיעה. כך גם חלפנו על פני חוות היענים הראשונה. בדרך גיליתי את אהבתם לחיות והשימושים השונים שהם עושים מנוצות היענים, מעורן, משיני הכרישים, מהעץ, מחרוזים ולפטיקים, מברזל ממוחזר, מבדים ציבעוניים, מסוגים שונים של אבנים יקרות יותר ופחות. אומנות אפריקאית בכל עיירה ובכל פינה. הכל בר שימוש ויש לו מטרה. חותכים את העמק הזה , יוצאים ממנו לטיפוס על הר תוך נסיעה על שביל מצווין ומפותל, וירידה מהממת לכיוון העיירה "פרינס אלברט". בקצה ה"קארו הגדול". שטח עצום של איזור יבש , סוואנה כמו הקטן אבל הרבה הרבה יותר גדול. עיירה די יפה, ההפרדה בין הלבנים והשחורים כאן מאוד בולטת. הגענו בצוהריים וכאן בין 13:00 ל 14:00 יש הפסקה. נכנסים למסעדת דרכים , המבורגרים טעימים וממשיכים בדרך. 14 אופנועי ב.מ.וו, ארבעה 650, ארבעה 800 ושישה 1200. חלק מהרוכבים מצאו את ה 650 קצת קשה לנהיגה כל כך ארוכה. מגיני הרוח של ה 1200 הוכיחו את עצמם. הגבהים של ההרים כאן בלתי נתפסים. אלפי מטרים של טיפוס תוך כשעתיים וירידות שחושפות אותנו לנוף נוסף ומאלצות להשתמש בכל כישורי הנהיגה.

הנהיגה בדרך כלל רכה, התנועה די דלה באיזורים הללו ואין בעיה להאיץ קצת במהירות. באחת הפעמים הגענו לנהר שזרם למרגלות אחד ההרים הגבוהים שטיפסנו מצד אחד וירדנו מצידו השני בשביל מדהים ביופיו ואיכותו. במהלך ההפסקה הרשתי לעצמי להתרחץ באחת מהבריכות שהנהר הציע. קור המיים צינן את הגוף הלוהט לאחר הרכיבה המאומצת וארוחת הצהרים הבריאה החזירה את החיוניות לגוף. את המסע ליווה רכב מיניואן אליו היה נגרר עליו אופנוע ספייר. הנהג והמלווה מטעמו של המדריך שרתו אותנו בנאמנות במהלך כל הטיול תוך שנענו לכל בקשותינו. פה ושם גם קיבלנו איזה מזכרת קטנה מהיום שעבר , משהו שיזכיר את המקום וייחודו ואלה לא חסרים בדרום אפריקה. במקום אחד כרמים ויין, בשני יענים ועוד. חוות היענים אליה נכנסנו הייתה רחבת ידיים וגידלה אלפי יענים. הסבר על ביצי היען וההתפתחות שלו לווה בסיור בחווה והסתיים במירוץ בין שני רוכבי יענים מעובדי המקום שכן כמעט אף אחד לא עמד בדרישות המשקל המאקסימלי לרכיבה על יען (75 ק"ג).הנה הנה אשר ודני מצטרפים לחווית הרכיבה. שמח שחזרתם בריאים ושלמים. נהנתי להכיר אותכם ושמח שהצטרפתם לטיול. דני היקר, עם המחשב הנייד מחפש בכל מקום אליו מגיעים את אפשרויות החיבור לאינטרנט, פלאי הטכנולוגיה שהגיעו כמעט לכל מקום בו היינו עזרו לדני להעביר הילוכים. ואשר והרבנית שלו עופרה, שני אנשים מקסימים ששמחתי מאוד שהם בסביבה, קצת אוירה ידידותית, קצת תחושה של בית… והיענים הטיפשות הללו. בעיניהן הכל אכיל. המצלמה, השעון, כל דבר שהיה על היד. עיניהן עקבו ברעבתנות וניסו בקדחתנות לבולעו.. וכבר החבר'ה מצטרפים לשמחה. אשר עוד הספיק להרביץ צביטה שהקפיצה אותי מהמקום תוך שאני מנסה להתחמק מנסיונות הבליעה של היען.

וכך לפנות ערב , הטמפרטורה שהגיעה באותו היום כבר ל 34 מעלות נרגעת והולכת ויורדת בלילה עד ל 17 מעלות. שינויים חריפים במזג האויר, קור חום, שמש ואפילו מאוחר יותר ניתקל בסופה עזה של גשם ורוחות חזקות מאוד. ממשיכים לכיוון נקודת הלינה הבאה. לקראת היציאה מאיזור ה"קארו" הקטן, נעצרנו ליד מעין גן חיות קטן. במסגרת אהבתם הרבה של הלבנים בדרום אפריקה לחיות, יש ניסיונות רבים לחנך את השחורים לכיבוד ואהבת הטבע. והנה פינה , עשירה בכל חי. נכנסים ומביטים נפעמים בחיות הרבות השוכנות כאן לבטח. סיבוב אצל הקרוקודילים היה מלא עניין, היפופוטמית קטנה, זן נכחד של היפופוטמים החיים ביערות הגשם ולאו דווקא באגמים, מגיעה לקבל מזון מהמדריך. קרוקודלים שקופצים לקבל מזונם. ולקינוח החתוליים. גורי צ'יטות מקסימים, גורי אריות לבנים מטריפים, זוג צ'יטות מפואר ושני אריות לבנים מבהילים. ההליכה על גשר מעל לכלוב. מאוחר יותר התאפשר למי שהעז ושילם, להכנס עימן לכלוב ללטפם. נכנסתי לצ'יטות. החיה המרהיבה הזאת שראיתי עד היום רק בטלויזיה בערוץ ניישונל ג'יאוגרפיק, החיה הרצה המהירה ביותר על פני האדמה, מביטה אלי בחוסר עניין. למזלנו הן כבר לאחר ארוחת הצהריים… ליטפנו, הצטלמנו ויצאנו ללא פגע מהכלוב. כלוב – דהיינו חצר רחבת ידיים מוקפת גדר ומעליה עובר גשר מעץ עליו עוברים המבקרים. האריה הלבן הגדול (ענק) שהיה בכלוב שליד ממש לא הדליק אותי, וויתרתי בשמחה רבה על ליטופו וכך גם על ליטופה של בת זוגתו.תוך כדי הביקור ראינו קבוצה של ילדים שהגיעו לבקר. המדריך שם סיפר שחלק מהחינוך לאהבת הטבע כולל ביקורים של בתי ספר במקום. ביקורים חינם. הסעות חינם. רק שיגיעו ויפנימו את פלאי הטבע שהמדינה המדהימה הזאת מציעה.

ממשיכים בנסיעה, הרוח היבשה לאט משנה את פניה. מגיעים לקראת הירידה לאיזור החוף. הטיול היה מורכב מנסיעה מקייפטאון מזרחה וצפונה, עד לפרינס אלברט, ולאחר מכן ירידה דרומה לאיזור הים, נסיעה עד לפארק ציציקאמה וחזרה לאורך החוף פחות או יותר עד לקייפטאון. הדלקת המוסיקה הרגיעה קצת את המחשבות, כניסה לטראנס של רכיבה, ספיגה, הקשבה ונהיגה.

כבר בנסיעה חזרה מפרינס אלברט התרגשנו על הגז. לאו דווקא בכוונה, הנעתי את האופנוע, חיפשתי את המדריך, אשר מסמן שהוא לא יודע היכן הוא, נתתי בגז ונסעתי במעלה הכביש לחפש אותו, עושה לאחר כשני ק"מ סיבוב בחזרה לעיירה ושיירת האופנועים עולה לפני, בראשה רוכב עם אפוד זוהר שנראה בדייוק כמו המדריך ובעיני נראה כמו אביו שהיה המאסף של הטיול – רז. עקפתי אותו במהירות, נתתי בגז קדימה, עקפתי את הרכב הליווי שהיה לפניהם ו"רדפתי" אחרי המדריך. עוד אני משייט במהירות של כ 140 קמ"ש בכביש נחמד אבל דו מסלולי והנה עוקפים אותי בטיסה יציבה שני אופנועים. אי אפשר היה שלא לזהות את אשר בראשם . מאוחר יותר יצא לי גם להכיר יותר טוב את יאיר שהיה טייס, תרתי משמע, דהיינו היה טייס בחיל האויר הישראלי. עוד אני רודף אחריהם במהירות שעלתה על 170 קמ"ש, מגיעים לצומת והם עומדים. נעמד לידם ולשאלתי היכן המדריך, הם עונים בסיפוק.. "מאחורינו.." מאוחר יותר הובהר לי למעלה מכל ספק כי יכולותיהם של שני הטייסים עולות בהרבה על הטיסה הקצרה שעשינו באותה ההזדמנות. מגיעים לאחר יום מפרך וחם לצימרים נחמדים בעיירה שקטה, בריכה באמצע ודולפין שמשפריץ מיים. בערב על האש. אחד הטעימים שאכלתי. בשר צייד, סטייקים, נקנקיות ועוד.

הירידה לכיוון החוף מלווה הייתה בנופים מרהיבים. ירידה של מאות מטרים בכביש עם פיתולים מושלמים ולאחר מכן כניסה בכביש מהמם ביופיו בתוך יערות עד שהמשיך לשביל נוח ורחב דיו ואולם מסוכן עקב המשאיות עמוסות העצים שבאו במהירות ממולנו. תוך עליה נוספת אט אט נחשף חבל ארץ נוסף בפנינו הנלהבות – הגענו ל"גרדן רוט" Garden rout . בדרך בעצירת הצהריים התלהבנו מהבשר המיובש בסגנון המערב הפרוע שטעמנו. סוגים שונים של בשר מיובש ארוז באריזות וואקום. ממש כמו שלקחו פעם בצמוד לאוכף לרכיבה של ימים רבים בערבה. טעים ומיוחד. והנה אנחנו מחפשים עצירה נוספת לקפה וממשיכים ברכיבה המהנה. מסביב פסגות ההרים מזמינות לביקור. במהלך העצירה, מאחת החוות מתקרב בעל החווה עם דוברמן יפהפה. מתחילים בשיחה עימו ומתברר שהוא ביקר בארץ במלחמת המפרץ ונאלץ להתקע בישראל במהלך כל המלחמה. הרבה יהודים ואוהבי ישראל פגשנו במהלך הטיול. הדרום אפריקאים הלבנים יודעים ומכירים את ישראל, לא כך השחורים שלא בדיוק ידעו היכן נמצאת המדינה הקטנטנה שלנו. מתקרבים לצימרים הבאים ולאחר רכיבה מעייפת נחשף בפנינו בניין מרהיב ביופיו . הגענו לציציקאמה.

אז מה אפשר להגיד על ציציקאמה.. איזור מרהיב ביופיו. פארק עצום מלא אטרקציות עד בלי די. בצימר המופלא בו שהינו הכנו בפעם הראשונה בעצמנו את ארוחת הערב. כאן לפתע התגלו אשר ואביגדור במלוא גדולתם וגם כמובן הנשים שלא נחו לרגע מעת שהגענו לצימר. כשכולנו היינו שפוכים ועייפים המטבח שקק פעילות. הפארק עצמו הוא למעשה שטח המשתרע לאורך החוף ופנים הארץ וכולל ואדיות עמוקים ונחלים מרהיבים, יערות עד עצומים ופארקים של חיות. פארק הקופים זימן לנו מפגש נדיר בשטח מגודר של כ 40 דונם עם כתשעה סוגים של קופים ובניהם הקוף דמוי האדם הגאבון. קוף יפהפה , לבן שחור שהתנודד לעומתנו ונעץ בנו מבטים מלאי משמעות. קופי סנאי קטנים התרוצצו מעל לראשינו ואפילו קוף שאגן שחור קידם את פנינו בדחילו ורחימו. בצמוד לו קיים פארק מרהיב של ציפורים. ושוב שטח שסגרו בו מינים רבים של ציפורי יער , ציפורי שיר, תוכים ססגוניים וציפורי מיים חלקן בצבעים מרהיבים של אדום וירוק, כחול וצהוב, וחלקן בצבעים של וורוד עז ועוד. חוויה שמיימית לאוהבי הציפורים. רק שם יכולתי לבלות יום שלם ולא להספיק לראות את הכל. בהמשך הפארק נחשפנו לאטרקציות נוספות כגון עץ עתיק בן 800 שנה, מסעות "קנופי" – אומגות בין העצים ומעל מפלי מיים מרהיבים, ועד לבאנג'י הגבוה בעולם. מספר מטרים מתחת לגשר הכביש שחצה ואדי מפואר, הקימו תחנת סנפלינג ממנה ניתן לקפוץ באנג'י באורך של 216 מטר. סער השתדל לשכנע ואולם מסיבות מובנות, אף אחד לא הסכים להתנסות בחוויה המדהימה. רק לראות אותם קופצים משם, צעירים ומבוגרים כאחד, הספיק לנו להבין שזה לא משהו שנעשה. הוצעו סכומים נכבדים אף למישל על מנת שיעיז ויתנסה ואולם, אישתו הטילה ווטו ולא נראה שהוא היה מוכן להרחיב ולפתח את המשא ומתן.. מרחבי הפארק הירוקים זרועים בעצים אותם מגדלים על מנת לעשות מהם נייר. עוד תעשייה ייחודית של דרום אפריקה. חוף הים אף הוא הזמין להליכה מרתקת לאורך שביל מסודר היטב, עד שהגענו לתצפית על אחד מהגשרים התלויים הארוכים בעולם. הגשר תלוי מעל מפרצון קטן ותחתיו נכנסות סירות מלאות תיירים ששייטו במעלה הוואדי לפינות ניסתרות של הקניון המרהיב שחשף טפח וכיסה טפחיים. הליכה של כשעתיים הלוך וחזור רק הועליה לחלץ את העצמות. וכך נחשפנו בפעם הראשונה והתחלנו דרכינו לאורך החופים המרהיבים של דרום אפריקה. מזג אויר שמיימי הוביל אותנו לעיירת הקייט הבאה "נייסנה".

למי שטייל באירופה נייסנה בוודאי הייתה מוכרת. מזכירה קצת את אנגליה , קצת אולי את צרפת אולי אפילו איטליה. עיירה אירופאית לכל דבר (כך נראה על פניו..) אבל ייחודית במפרץ המרהיב אליו היא נושקת. נסיעה על לשון יבשתית ועליה דרך וילות רבות לתצפית מעל האוקייאנוס אל אי הצמוד לעיירה שנרכש על ידי מליונר שבנה לו שם וילה לשימושו האישי. סער הסביר שהביקור באי מאוד מוגבל ויקר. על האי ראינו אנטנות סלולריות נעוצות ומביטות לשמיים התכולים, אמצעי לא רע לממן את הוצאות השהייה של אותו המליונר. נסיעה לצימרים תוך ירדה לאותה לשון יבשתית ומעבר דרך מרכז העיירה שוקק החיים.

בערב יצאנו לרחוב המרכזי שכבר שמם וירדנו לכיוון הנמל של אותה העיירה. מקום קסום ומיוחד. שתי קומות של מסעדות במבנה עם מרפסות ומעקות, מספר חנויות ייחודיות ואוירה שקטה וקסומה. בלילה הראשון אכלנו יאיר אנוכי , יששכר , יענקלה ואישתו במסעדת דגים שגילינו במקרה. האוכל טעים בסך הכל אבל הסושי קצת מאכזב ונראה שעדיין לא מפותח שם כל סגנון האוכל האסיאתי. שאר החבר'ה אכלו בכל מיני מסעדות מעולות אחרות עליהן סיפרו מאוחר יותר. למחרת הופתענו על ידי סער בשייט על פני הלאגונה שייצר המפרץ. עליה על סירות אותן השטנו לבד והתברר שיש משפחות המשכירות אותן אפילו לימים שלמים. סירות די פשוטות עם חדר שינה ושירותים בסיסיים, מנוע קטן אבל שהספיק לנו לשוט בכייף על פני הלאגונה. התחלנו במרדף האחת אחר השניה וסיימנו תקועים בתוך את מהמקומות הרדודים בשפך בלאגונה. יענק'לה ניצל את גובהו ויכולותיו הגופניות כשקפץ למיים הרדודים ודחף את הסירה בחזרה למיים העמוקים. הסתבר לנו מאוחר יותר שלאותה הלאגונה מגיעים סוסוני הים להתרבות. מאוחר יותר עליתי לסיבוב נחמד עם יאיר לתור את הסביבה וקינחנו במסעדה איטלקית עם פיצה ופסטה מהסרטים.

אחר הצהריים חיכה לנו טנדר שלקח אותנו לסיור בשכונות השחורים שמסביב לנייסנה. אפשר לומר שקיבלנו שוק רציני כשראינו לאחר כק"מ מהעיירה את שכונות הפחונים והעליבות בה חיים השחורים כאן. ביקור בגן ילדים טיפוסי מחזיר אותך לפרופורציות. לראות ילדים קטנים אותם מגדלים בבוץ ורפש של אפריקה זה לא מחזה מאוד נעים. על אחת הגבעות צפה בנו בית הספר שבנה בזמנו נלסון מנדלה. גם הוא התחיל את בית הספר מגן קטנטן סיפר לנו המדריך המקומי וכיום בית הספר הינו מבנה עצום וענק מרובה קומות וחדרים. צמוד לו היה גם בית יתומים . ממול מספרה. מעין חדרון עם תמונות וציוד מינימלי. למיטב הבנתי השחורים שורפים את שערם ולא גוזרים אותו. בהמשך ביקרנו "מכשפה" מקומית שאף הכינה בירה. מסיבות של שימור הסביבה.. מלבד סער ולי המלווה אף אחד לא העיז להתקרב לאותה הבירה.. משקה דלוח , עכור ומזוויע. חמוץ למדי טען לאחר מכן סער. ביקור ב"פאב" שכונתי ואפילו מעין מועדון קטן ודל עם מוסיקה ממכונת תקליטים ישנה כמעט והעלה דמעות בעיני. למרבית הפלא כל השחורים שראינו חייכו אלינו ושמחו לקראתנו. המדריך הסביר שבאותה הסביבה האוכלוסיה השחורה נמצאת במצב יחסית טוב.. רק כ- 15% אבטלה.. הוא אף הוסיף שבאותו האיזור עם כ- 35,000 שחורים, ישנן כשלוש משפחות של לבנים שבאו ובנו שם בית, פשוט יותר זול להם לחיות שם. חלק מהחבר'ה התרעמו עליו כשהרגישו שהוא עושה תעמולה למען שילטון האפרטהייד. מכל מקום ברור שהשלטון של השחורים בדרום אפריקה אינו אהוד במיוחד על הלבנים החיים שם. כיום בממשלה הוא הסביר ישנם "רק" כשלושה שרים לבנים.. מכל מקום לראות ולחוות את צורת החיים שלהם נותן פרופורציות לגבי הבעיות "הקשות" שלנו במדינת ישראל. בהמשך הסיור אף הופיעו מספר בנות לפנינו בריקוד מסורתי ואף הוכנסנו לבית בו שהו שני נערים שעברו "מילה". כן כן, שניהם בגיל 16, ובחור אחר שלא הייתי מעיז לתת לו סכין ביד… עשה להם את מה שעשה. לא רופא לא קופת חולים לא מוהל ולא תרופות. שניהם ישבו שם בחדר , צמודים לקיר, רועדים ועטופים בשמיכות, מדורה בערה באמצע והכל היה מלא עשן. נורא.

החזרה לנייסנה הייתה מתבקשת. בדרך כבר התחיל לרדת גשם. מזג האויר נהיה קצת קריר פתאום. יום ללא רכיבות אך מלא בהפתעות וחוויות ייחודיות. בערב במסעדת הדגים היוקרתית בארוחה הקבוצתית נהנו משירתם של מספר שחורים שהגיעו למסעדה. חווית השכונה ממנה הם הגיעו כבר נשכחה ואנחנו פנינו קדימה לכיוון המקום המופלא הבא .

כ 420 ק"מ ציפו לנו בנסיעה לכיוון העיירה הרמניס. רובם בכביש ראשי. כאן באה לביטוי יכולת התפילה המוגברת של מישל שניצל את כל החסד שצבר עם הדלקת נרות החנוכה וביקש מכל לב שהקב"ה יעצור לכמה ימים את הגשם. בקשה שנענתה בחלקה יש לומר. העננים השחורים באופק לא בישרו טובות ואולם את היום התחלנו בנסיעה ביום שנראה שטוף שמש ויבש. לאחר כשעה וחצי של נסיעה בכביש מאלף, תוך שחלפנו על פני נופים שטופים אור ההרים מצפון ורוח שהגיעה מהאוקיאנוס ההודי שליווה אותנו מדרום, טיפוס וירידה בכביש מעוקל באופן מושלם , החליט סער לעצור עצירה מתודית על מנת לחכות לשאר הקבוצה. במבט קדימה חשתי את ענני הסערה המתרגשת וביקשתיו לעצור להתארגנות לקראת הגשם. נכנסנו לתחנת דלק והתארגנו לנסיעה בגשם, או שכך חשבנו.. המשך נסיעה הביא אותנו ותוך מספר דקות לתוך סערת גשמים פראית וראשונה באפריקה. הגשם אליו נכנסנו היה צפוף וחזק ושטף את הכביש. למרבה הפליאה כל זאת לא הפריע לתנועה שזרמה ללא הפרעה. לאחר כחצי שעה נוספת של נסיעה ברוח שהלכה וגברה וגשם רטוב מאוד, החליט סער לעצור להתארגנות נוספת. הקור העז , הרוח והגשם לא הייטיבו עם חלק מהאופנוענים. חלקם היו ללא מכנסי גשם, חלקם ללא מעיל וחלקם אף ללא שני אלה. איציק נאלץ לרדת מהאופנוע להעמיסו על העגלה ולהמשיך ברכב, יששכר בניגוד לכל הסיכוים החליט להמשיך עם ה 650 ולאחר שהשלים ציוד נגד גשם שהיה חסר לו והבנות כולן עלו על המיניואן שליווה אותנו. תחנת הדלק אף גילתה כי ישנן רשתות קפה טובות בדרום אפריקה ולאור מזג האויר הסוער החלטנו להתענג בפעם הראשונה על קקאו חם ובפינוקים נוספים מהם נמנענו עד כה.

המשך נסיעה די מתונה של שעה וחצי הביא אותנו לעצירה הבאה. הקור העז גבר והלך ככל שהרוח נהייתה יותר חזקה ונדרשה התארגנות נוספת גם לארוחת צהריים קלה. ממשיכים לאחר מכן בנסיעה וכאן כבר לאחר כ 200 ק"מ החליטו שני הטייסים דלעיל (זוכרים..?) להרים כנפיים ולפתוח במרדף בסגנון המערב הפרוע אחר הרוח.. במהירות די מטורפת ברוח צד נוראית (מסיבות מובנות אין מצב שאציין את הקמ"ש המדוייק …) התקדמנו בכביש דו מסלולי תוך עקיפות מטורפות של משאיות ורכבים אחרים. רמת האדרנלין הלכה וגברה ככל שהתרחקו ממני שני הטייסים ואני בניסיון מטורף להצמד אליהם מרגיש איך הזיעה הקרה ניגרת במורד העורף. כביש מדהים ביופיו ואיכותו למרות שהיה דו מסלולי נתן תחושה עילאית של חופש מוחלט. ה – GS נענה לכל הדרישות המוגזמות וכך תוך רכיבה בהטייה שמאלית בסגנון סדר פסח כתוצאה מרוח הצד העזה, הצלחנו להגיע במהירות שיא לנקודת העצירה הבאה. להפתעתי גיליתי לאחר מספר דקות שלא היינו לבד ומולא הצטרף לקורס הטייס בחדווה רבה והמתין איתנו לשאר הקבוצה שלא איחרה להגיע. שיחה קצרה עם אשר מלווה בצחוק משחרר , קפה קצר והמשך תנועה כבר במזג אויר פחות סגרירי אבל עדיין עם רוח צד מתחלפת וקשה קירב אותנו לעיירת החוף המרהיבה הבאה – הרמניס.

הירידה חזרה לכיוון החוף לעיירה הרמניס הייתה מאתגרת בכביש יפה רצוף עיקולים ופיתולים שחלפנו אותם במהירות תוך התגברות על רוח הצד העזה. הכניסה לעיירה של השיירה הביאה רבים להרים ראשם בפליאה. עיירה שקטה, ידועה ביריד / השוק שלה ובמפרץ המרהיב אליו מגיעים כל שנה הלוויתנים להתרבות ולכייף. נכנסנו למלון שהיה ממש על שפת המיים והתרגענו במרפסת הפונה אל נוף האוקייאנוס האינסופי. חיכינו כמובן גם בהתרגשות ללוויתנים. זמן קצר לאחר ההגעה החלטתי לערוך סיור במקום. נסעתי לאורך החוף והגעתי למרכז העיירה. שני תותחים ישנים ופסל ענק של לוויתן במפתח הנמל הישן של העיירה קיבלו את פני. ממול היריד ומספר בתי קפה יפים ומפתים. הכל מאוד שליו ורגוע. מסתבר שכשהלוויתנים נכנסים למפרץ יש מישהו שתפקידו לרוץ ולצלצל בפעמון גדול על מנת להודיע לכולם כי ענקי הים בסביבה. לאחר סיבוב קצר המשכתי לכיוון המנוגד לנמל החדש. ושם מעל הנמל פינת חמד הצופה אל החוף מחולקת למסעדה נחמדה בה אכלנו לאחר מכן ארוחת ערב ופאב מקומי שהיה מלא באנשים הגרים באיזור. בנמל ראיתי את הספינות שאמורות לקחת את התיירים לשייט במרחבי האוקייאנוס, בדרך כלל של מספר שעות על מנת להגדיל את הסיכוי לצפות בלוויתנים. לא רחוק ישנו מקום נוסף המאפשר אף צלילה בכלובים מיוחדים על מנת לצפות בטורף המרשים ביותר הנמצא בים הלוא הוא העמלץ הלבן או הכריש הלבן שזהו אחד המקומות האהובים עליו ולו בזכות כלבי הים המרובים, הפיגווינים והדגה העשירה. המפגש בין האוקיאנוס ההודי והאטלנטי , מפגש בין זרמים חמים וקרים גורם לעלייה משמעותית בכמות הדגה והיונקים הימיים הבאים בעיקבותיה.

למחרת הסתובבנו בבזאר שהיה די דומה לאחרים שראינו בדרום אפריקה ואולם די ייחודי בתכשיטי הפנינים היפים והייחודיים האופייניים לאיזור ולפיכך אולי יותר זולים ממקומות אחרים. בהחלטה של רגע אף החלטנו לנסוע ארבעה אופנוענים לתור את הסביבה ואמנם הגענו לעוד מפרץ יפה והצלחנו לצפות בכלב ים ששיחק לו להנאתו עם הגלים. מאוחר יותר, תחילת נסיעה לכיוון קייפטאון וההפתעות רק מתחלפות ומתגברות. לפתע כניסה לחוף נוסף. שלט עם ציור של פינגווין מנסה ולו במקצת להעיד על המחזה המרהיב הבא.

למי שביקר בכלוב של ציפורים המפגש עם הפינגווינים בוודאי היה מזכיר לו משהו מזה. יום שטוף שמש וחם למדי גרם להבל הריח של צואת הציפורים הללו לקבל את פנינו. חניה נוחה של האופנועים עליה בשביל והגעה לחוף יפהפה . ושם מאות ואלפי פינגווינים עומדים, שוכבים, יושבים פעורי מקור או סתם מגרבצים ומחכים לחילופי הנוצות. השילוב של הנוף הימי ביום אביבי שטוף שמש , צבעי המיים הכחולים של האוקיאנוס , השמיים התכולים , החוף החום וצבעי הפינגווינים גרם להתרוממות רוח בלתי מוסברת. לראות אותם בגן חיות וכאן זה משהו אחר לגמרי. ציפור מרתקת שאילצה אותנו להשתמש עשרות פעמים במצלמה במשך החצי שעה שנתנה לנו להינות מיופיים הייחודי וקירבתם אלינו. שביל עץ עשוי היטב הוביל לאורך החוף כאשר הפינגווינים הולכים ומתקרבים אלינו ככל שאנחנו מתרחקים עם השביל עד שאף עברנו פעמים אחדות אפילו מעליהם. במקורים שלופים ועיניים תמימות הסתכלו עלינו הציפורים הללו בחוסר עניין בולט עד שאלצתי אחד מהם להביע זעפו כשקרבתי את המצלמה מספר סנטימטרים בודדים אל פניו לתפוס איזה "קלוז אפ" ייחודי ככה בשביל הדורות הבאים. בשלב מסויים כשהתרחקו שאר האופנוענים ונשארתי לבדי למספר דקות אף זכיתי לראות כלב ים שעלה לאחר מספר פינגווינים והשתזף להנאתו על סלע לא רחוק מהם. ולא.. לא מדובר בכלב ים שאוכל אותם אלא בכלב ים יותר קטן הנמצא בסביבה וניזון מן הסתם אף הוא מדגים. למי שלא יודע כלב הים המנומר שניזון מפינגווינים נמצא באיזורים הרבה יותר מרוחקים והוא הרבה יותר גדול. בסך הכל באיזור הזה נדמה שהטורף הפוטניציאלי היחידי שלהם (לדעתי) הוא דווקא הכריש הלבן שיותר מחבב את כלבי הים דווקא (יותר איטיים ובשרניים מן הסתם). מכל מקום הביקור היה חוויה מרגשת בשבילי ואחת האטרקציות היותר מרתקות בטיול.

כעבור כחצי שעה עלינו על האופנועים בהמשך נסיעה לכיוון קייפטאון. כאן כתוצאה מבילבול מה, מצאתי עצמי רוכב להנאתי ולאיטי (יש לציין) אחרי יענקל'ה ואישתו הרבה מאחורי שאר החבורה במסלול שאין מילים לתאר את יופיו וייחודו. דרך שמתחילה בסוואנה ועוברת בקרבת אחת העיירות המרהיבות ביותר בדרום אפריקה, המשיכה לאורך מצוקים מרשימים כאשר מצדינו השמאלי נפילה של עשרות מטרים אל האוקיאנוס. בדרך על הכביש נתקלנו אף בפעם השניה יש לציין בקופים. בבונים. ראינו שני זכרים ששאגו בקול גדול למראינו. את הבבונים זכינו לראות מספר ימים קודם לכן כלהקה שברחה מאחד האגמים אליהם נכנסנו על מנת לחפש מקום לחניית צהריים. להקה של בבונים שמאוד הזכירה את חזירי הבר המצויים בישראל בגלל תנועתם כלהקה. הזכר הגדול ברח בראש ולאחריו לפי הגודל שאר הקבוצה עד לאחרון הקטנטן שבהם. הספקנו לראותם במבט חטוף בלבד ועד שנעלמו בסבך. הפעם השניה עדיין לא נעצרנו לידם , חלפנו על פניהם בניסיון להשיג את שאר החבורה שלא היינו בטוחים אם הם מלפנים או מאחור… למזלי יצא לי להכיר תוך כדי את יענקל'ה ואישתו המקסימים. בנסיעתם השלווה שאיפשרה צילום ותיעוד מדוקדק של האירועים שבדרך איפשרו גם לי בני הזוג להינות מחווית רכיבה שונה מהדהירה המתונה יש לומר שנהננו ממנה במשך רוב הטיול בהובלתו של סער המדריך. את הבבונים פגשנו גם בהמשך הטיול ועל כך עוד יסופר בבוא העת. מכל מקום המפגש כחצי שעה לאחר מכן, בקצה המסלול שעבר לאורך המצוק עם שאר הקבוצה הביא לאנחת רווחה סמויה מפי. נסיעה קצרה נוספת והנה אנחנו כבר באחד מהחופים המרהיבים של קייפטאון נהנים מפיצה טעימה ביותר על החוף. למזלי יאיר הטייס, החליט להציל אותי מהפיצות שבדרך, והזמין אותי לבירה בקפה הסמוך. זמן מה לאחר מכן המשך תנועה מפתיעה ביותר לכיוון המלון בקייפטאון.

מסתבר שאליפות העולם בכדורגל שנערכה בדרום אפריקה היטיבה רבות עם קיפטאון. לציין כי במהלך המסע שלנו בעיר נייסנה, נתקלנו במספר מגרשי כדורגל אשר הובטח על ידי מדינות שונות להשקיע ולסיים את בנייתם וללא שזו באמת הושלמה. ואולם, בקייפטאון מגרש הכדורגל הינו אחד הגדולים והיפים שראיתי. נסיעה לאורך החוף והגעה למלון שנמצא לא רחוק מהחוף והטיילת העצומה שלאורכו. בדרך עברנו על פני חופים יפים נוספים ובכל אחד מהם כך נראה אפשר היה לעצור ולהתרווח למספר שעות או ימים ולהינות מהנוף של האוקייאנוס והנוף האנושי המגוון. לאחר התארגנות במלון יצאנו וניסינו להספיק ולעלות לתצפית מהר השולחן העצום המשקיף אל העיר. מזג אויר קצת סוער (רוח חזקה) , מנע מאיתנו את העליה לראש ההר ברכבל ולסער נמצאה אלטרנטיבה אחרת בהר סמוך אליו הגענו לתצפית על העיר. העיר עצמה משתרעת לאורך האוקיאנוס בשטחים נרחבים המעוטרים בעיקר בוילות יקרות וכל זאת כאשר צפונה מספר ק"מ ממנה לכיוון שדה התעופה, ניתן לראות אלפי חושות של הכושים שבנו בקרבת העיר. צריפונים צפופים ללא כל תנאים מינימליים המאפשרים לעניי העיר לגור ללא תשלום של התשלומים הנדרשים בדרך כלל ממי שמשכיר דירות נורמליות. אין דמי שכירות, אין ארנונה, אין חשמל, אין מיים וכו'. לפי מה שנאמר לנו כל אחד שכזה יכול להגיע ולבנות לעצמו צריפון שכזה ולהתגורר בו. התצפית המרהיבה על קייפטאון נתנה קצת פרופורציות על גודלה אבל בעיקר אפשר היה להתרשם מהאיצטדיון שבלט מאוד בגודלו בייחוד לאור העובדה שאין הרבה בנייה לגובה בעיר היפה הזאת. יציאה בערב למרכז מסחרי ענק שנמצא על שפת הים הביאה אותנו לפתחה של מסעדה יוונית טעימה. מסביב יש לומר נראו מסעדות רבות נוספות שהציעו אוכל טעים מאוד. הקניון העצום גילה את מרכולתו והדליק את הקניינים שבנינו שהבטיחו לעצמם יום קניות במקום לכשיתאפשר. מרכז מסחרי מדהים עם כל מני אטרקציות כגון גלגל ענק שבולט מאוד בסביבה ומשחקים נוספים לילדים. חייב ביקור. למחרת ארוחת בוקר קצרצרה ויציאה לעוד יום מפתיע, הוא היום האחרון שלי בטיול.

זהו, הגענו ליום האחרון של הטיול. יוצאים לכיוון כיף התקווה הטובה. נסיעה בין שדרות של עצים ירוקים מאוד, ויציאה לכיוון חופי האוקיאנוס, עצירה במסעדה חמודה בדרך לשתות קפה ולבסוף מגיעים לכיף התקווה הטובה. מקום בו אוניות רבות טבעו עקב השינויים בזרמים וברוחות כאמור כתוצאה מהמפגש בין הזרמים של האוקיאנוס ההודי והאטלנטי, כך עפ"י דברי סער. נכנסים בשערי המקום ונוסעים בדרך נוף נחמדה , שיחים נמוכים והגעה עד אל מתחת למגדלור נמצא בראש הצוק הצופה על האוקיאנוסים. פינה קסומה בקצה העולם. עליה ברגל (יש גם רכבל), והנה אנחנו בתצפית. מופע להטטנות מרהיב של מספר סוגים של ציפורים כגון קורמורנים, אלבטרוסים ועוד אשר מקננים בצוקי הכיף וצריכים להתמודד עם הרוח העזה והתזזיתית הנשברת אל הצוק מלא ההוד הזה. עליה נוספת למגדלור , עמוד עם מספרי הק"מ לכל מני מקומות אקזוטיים אחרים בעולם, צילומי סיכום וירידה חזרה. מישל אביגדור ועבדכם הנאמן בחרו לרדת ברכבל האחרים ברגל. למטה בפעם הראשונה ראיתי את דגל ישראל מתנוסס בהוד והדר בין דגלי אומות אחרות מרחבי העולם. גאווה לאומית. למעשה בדרכינו ראינו מספר פעמים דגלים מתנוססים בכל מני פינות ומקומות , אבל בדרך כלל הם היו של הארצות שהשתתפו במונדיאל. כאן בפעם הראשונה – דגל ישראל.

המשך נסיעה לכיוון האוקיאנוס והנה על הדרך – בבונים. שלטים רבים בדרך הזהירו שלא להתקרב אליהם, לא להאכילם וכו'. מכל מקום להתקרב לחיה הפראית הזאת עם האופנוע עד מרחק של סנטימטרים בודדים, חוויה אמיתית. לא רחוק מאיתנו שמענו לפתע צעקות וראינו בבון שנכנס לאחד הרכבים שעצרו, גנב חולצה וברח. קוף מאוד פראי חוצפן ולא צפוי. מספר גורים שהשתרכו לאחר אימם, זכרים אחדים ומנהיג הלהקה בפרצוף אכזרי חלפו על פנינו. מחזה מרהיב. העצירה הבאה הייתה בעיירה קסומה נוספת ולאחריה מעין מכרה של אבנים שונות מהן עשו תכשיטים לרוב. כאן כבר הגיע הזמן לתת אות נטישה מאחר והטיסה שלי אליה הגעתי אמנם בדקה האחרונה נקבעה מן הסתם זה מכבר והיה צורך דחוף לצאת לדהירה נוספת בעקבות הטייס שלנו שהביא אותי אחר כבוד עד לב.מ.וו, ומשם במונית למלון ולשדה התעופה.

לסיכום – זה היה טיולי הראשון בחו"ל על אופנוע. חוויה הכרחית לדעתי לכל שוחרי ההרפתקאות למינהם ובייחוד דרום אפריקה מאחר ויש בה מצד אחד את האפשרות לשכור אופנועים טובים ולקבל שירות טוב ומצד שני יש בה פוטנציאל של הרפתקאות רבות, כבישים מעולים, נופים מטריפים, ומגוון אינסופי של בעלי חיים והכל בתוך אוירה יחסית אירופאית עם טעם אפריקאי של עוד.

מחפשים דרך מרתקת לשבור את שגרת הטיולים בחו"ל? נמאס לכם מחופשות בטן-גב משעממות?למה שלא תצטרפו אלינו אל טיולי אופנועים ליוון – והחופשה הבאה שלכם תהפוך לחוויה יוצאת דופן.

כל מי שרכב אי פעם על אופנוע מכיר את התחושה הנפלאה הזו, כאשר הרוח נחתכת מולכם, רעש המנוע רועם באוזניכם, הנוף משתבר במשקף הקסדה שלכם ונראה כי השמיים הם הגבול. ברגעים כאלה נראה כאילו הכבישים לא ייגמרו לעולם, ואם הדבר היה תלוי בכם, הם באמת היו ממשיכים לעד.

עכשיו – קחו את חוויית הרכיבה על האופנוע – ותוסיפו לה את החוויה של חו"ל. נסיעה על אופנוע בנופים לא מוכרים, בכבישים מפותלים, בדרך אל יעדים נידחים ואתרים קסומים – היא אחת מהחוויות היותר מטלטלות ומרגשות שהחיים מציעים.

טיולי אופנועים ביוון – להתחבר אל ההיסטוריה

טיולי אופנועים ליוון יאפשרו לכם להכיר את המדינה הקסומה הזו בדרך לא שגרתית. להגיע לכפרים הנידחים, לפגוש את התושבים מקרוב, ולסייר בנופים מרהיבים והיסטוריים. זהו טיול יוצא דופן ושונה משמעותית מטיולים רגילים ביוון. טיולי אופנועים ביוון יכולים להציע לכם אין ספור מסלולים מרתקים, שכל אחד מהם צופן בחובו הפתעות רבות.

טיולי אופנועים ליוון מתאימים לרוכבי אופנועים מכל הרמות. ספיריאנס מציעה מספר רב של מסלולים ברמות רכיבה שונות, אשר יוכלו להתאים לכל אחד. גם אם אתם לא רוכבים, אתם יכולים להצטרף כמורכבים לאורך כל הדרך, או לנסוע באחד מכלי הרכב המלווים.

ספיריאנס מארגנת טיולי אופנועים ליוון מזה שנים ארוכות, במהלכן צברו אנשי החברה ניסיון רב. כאשר אתם בוחרים לצאת אל טיולי אופנועים ביוון עם המדריכים שלנו, אתם יכולים להיות בטוחים כי כל פרט הכי קטן בטיול תוכנן ונבחן מראש, על מנת שהטיול שלכם יהיה מושלם.